רשלנות רפואית באבחון שבר
שבר נגרם בדרך כלל עקב קבלת מכה חזקה, והוא מצב שבו נוצרת פגיעה בשלמות הגרמית של אחת מהעצמות. קיימים סוגי שברים שונים, כאשר המשותף להם הוא פגיעה קשה בעצם, הדורשת החלמה ארוכה מאוד. על פי אבחון של סוג השבר וחומרתו ניתן להתאים את הטיפול ולהעריך את סיכויי ההחלמה וחזרת האיבר לפעילותו התקינה.
הרופא המטפל נדרש לבדוק ולאבחן האם מדובר בשבר סגור או בשבר פתוח, כאשר בשבר סגור לא קיימת מעורבות של רקמות נוספות מלבד העצם, ואין חשיפה של העצם לאוויר. לעומת שבר פתוח שבו העצם חודרת מבעד העור, ונחשפת אל האוויר, דבר שעלול לגרום לזיהום ופגיעה ברקמת שריר. כמו כן, יש הבדל בין שבר פשוט הכולל קו שבר אחד, לשבר מורכב הכולל מספר קווי שבר או מצבים חמורים יותר, כגון ריסוק או דחיסה. שבר במפרק נחשב לקשה יותר לטיפול ונדרש זמן ארוך יותר להחלמה וקיימים סוגים אחרים כמו שבר תלישה שבו העצם יוצאת מהמקום לגמרי.
אי הפניה לביצוע בדיקות הדמיה
אבחון לקוי או מאוחר של השבר, עלול לגרום לנזקים חמורים למטופל ואף לנזקים בלתי הפיכים עד כדי נכות. עילות לתביעה בגין רשלנות רפואית באבחון שבר יכולות להיות עקב אבחון שגוי, היעדר אבחון, או אבחון מאוחר, או בשל אי ביצוע בדיקה גופנית מתאימה או אי הפניה לביצוע בדיקות הדמיה.
כאשר נגרם למטופל נזק ממשי ניתן להגיש תביעה בגין רשלנות בפענוח תוצאות בדיקות ההדמיה, כמו בדיקת רנטגן, או בשל החלטה על הליך רפואי שאינו מתאים שהחמיר את המצב הרפואי. או עקב ביצוע קיבוע השבר בחוסר מיומנות מקצועית תוך סטייה מחובת הזהירות, או אי קיום מעקב רפואי אחר מצבו הבריאותי של המטופל.
כדי להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית באבחון שבר, על התובע לקבל חוות דעת של מומחים רפואיים, אשר יקבעו אם קיים קשר סיבתי בין אבחון לקוי או היעדר אבחון לבין הנזק שנגרם למטופל, ואף להוכיח כי הרופא הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו. חשוב להתייעץ עם עורך דין המתמחה ברשלנות רפואית, כדי לברר האם ישנה עילה מוצדקת להגשת התביעה.
רשלנות באבחון שבר במרפק היד
קטין כבן 14 שנים הגיש באמצעות הוריו תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף בטענה כי הרופאים שטיפלו בו, התרשלו באבחון שבר במרפק ידו השמאלית ובטיפול בו, וכתוצאה מכך כי נגרמה לו נכות אורתופדית ונפשית לצמיתות.
על פי עובדות המקרה, בשנת 2010, כאשר התובע היה בדרכו מבית הספר לביתו, הוא נפגע במרפק יד שמאל. למחרת הפציעה הוא פנה לקופת חולים עקב תלונות של נפיחות וכאבים חזקים במרפק. התובע הופנה לצילום רנטגן, שלא העלה ממצא של שבר.
למחרת התובע הופנה על ידי רופא ילדים לבית החולים להמשך טיפול עקב תלונות על כאבים עזים, רגישות ונפיחות במישוש. עוד באותו בוקר התובע פנה לחדר המיון, שם בוצעו לו צילומי רנטגן והתגלה חשד לשבר באפיקונדיל. ידו גובסה בסד גבס מעל המרפק והוא שוחרר לביתו.
בעת הביקורת כתב הרופא כי בצילום ביקורת אין שבר, אולם "קלינית יש שבר". לאחר שהתובע המשיך לסבול מהפגיעה ולאחר שחזר ופנה לבית החולים, הוא הופנה לבית החולים אחר שם נמצא כי הוא סובל מחוסר כיפוף ועיוות במרפק שמאל.
התובע טען כי האבחון בבית החולים הראשון היה מוטעה, והרופאים לא ביצעו בדיקות נכונות לאיתור סוג השבר, וכתוצאה מכך קיבל טיפול לא מתאים והשבר התאחה באופן לא נכון, כך שהוא נותר עם נכות צמיתה.
בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל את התביעה בגין רשלנות רפואית באבחון שבר, וקבע כי היה על בית החולים לבצע את הבדיקות, שהיו מגלות אם התובע סובל משבר באפיקונדיל או בקונדיל, ואף סבר כי אחת משלוש הבדיקות שלא נעשו, הייתה מגלה את הנזק במהירות ובפשטות. בנסיבות אלה חייב בית המשפט את קופת חולים ובית חולים לשלם לתובע פיצויים בסך של למעלה ממיליון שקלים.
