האם רשלנות במסגרת טיפול במטופל בחדר התאוששות לאחר ניתוח?
בני משפחתה של מטופלת אשר טיפול פשוט בכאבי הגב מהם סבלה הסתיים במותה, הגישו תביעה נזיקית בגין רשלנות רפואית בניתוח נגד בית החולים מאיר בכפר סבא. מדובר במטופלת אשר הגיעה לבית החולים בכדי לעבור טיפול בכאבי גב באמצעות גלי רדיו. הטיפול נעשה בהרדמה מקומית, ובמהלכו הוזרמו גלי רדיו למטופלת בכדי לסייע לה במכאוביה. התובעים טענו כי עם תום הטיפול, הועברה המטופלת לחדר ההתאוששות ונעמדה על רגליה בעקבות אישור מצד האחות במקום. התובעים טענו כי האחות אמרה למנוחה כי עליה לעשות זאת במידה והיא חשה שהיא מוכנה לצעוד.
לאחר שנעמדה המנוחה על רגליה, התמוטטה היא כעבור זמן קצר ושברה את עצם הזנב ועמוד השדרה. התובעים טוענים כי השפעת ההרדמה לא פגה ועל כן היה אסור למנוחה לקום בתוך זמן כה קצר. לדבריהם, עובדי בית החולים הפרו כלפי המנוחה את חובות הזהירות המושגית והקונקרטית תוך שהם נוקטים במעשים שאינם תואמים את מעשיו של האדם הסביר.
התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת רפואית מטעם מומחה שהינו מנהל מרפאת מומחים כירורגית. מומחה זה טען כי מצבה של התובעת נבע בגין כשל רפואי. המומחה הוסיף כי לאחר שהוקמה המטופלת, נשלחה היא לביתה למרות שהיה מקום לשלוח אותה לבדיקה אורטופדית.
עוצמת הכאבים וההגבלות בתנועה הביאו את המטופלת לשוב למחרת לבית החולים ובדיקות הדמיה שנערכו לה הראו כי שברה היא את עצם האגן ועמוד השדרה. על פי חוות הדעת הרפואית, המנוחה הייתה מרותקת למיטתה במשך כשנתיים, ומדובר היה באישה עצמאית עד לפני האירוע. אי לכך, התקיים לשיטת התובעים קשר סיבתי בין מותה של המנוחה לבין הרשלנות הרפואית.
התובעים מציינים עוד כי הטיפולים אשר ניתנו למנוחה בעת שהייתה מרותקת למיטתה היו ככוס רוח למת ומצבה הנפשי והפיסי התדרדר בקצב מהיר. שנתיים לאחר הטיפול בבית החולים מאיר, נפטרה המנוחה כתוצאה מאוטם שריר הלב, אשר ייתכן כי מקורו בסיבוכים הרפואיים שפורטו לעיל.