רשלנות רפואית בגין טיפול בכף יד לא על ידי אורטופד המומחה בתחום זה

ת"א 22714-08

להלן דוגמא לתביעה בגין רשלנות רפואית של אורטופד בטיפול בפגיעה בגידים בכף היד. התביעה הוגשה כנגד בית החולים הדסה ורופא המנהל מרפאת כף יד. קטין בן 13 נפגע באצבע בידו השמאלית. הוא הגיע עם הוריו לבית החולים ונבדק במקום על ידי רופא אורטופד מתמחה. הרופא הצעיר זיהה פגיעות במערכת הגידים ביד הילד. אי לכך, הוא הרדים את ידו של התובע בהרדמה מקומית והעניק לו טיפול על ידי קירוב מערכת הפולים שנקרעה וסימון העצב התחושתי שנקרע. הרופא המתמחה טען כי פעולותיו היו "בהתאם להנחיות בית החולים". לטענתו, כאשר ישנה פגיעה ברקמות רכות, יש לבצע במיון תפירה ראשונית למניעת זיהום ולהפנות את המטופל למרפאת כף-יד בבוקר שלמחרת.

בבוקר, כאשר התובע הגיע למרפאת כף-היד, הוא טופל במקום על ידי אורטופד שהינו מתמחה בכיר באורטופדיה כללית. יודגש כי הטיפול בכף היד הינו חלק מתת מומחיות רשמית ונפרדת בענף האורטופדיה. מנהל מחלקת כף היד, רופא הנתבע בהליך זה, הינו מומחה בתחום הספציפי של כף היד. בית המשפט עמד על כך שהנתבע לא בדק את התובע בעצמו, חרף היותו מומחה בתחום.

עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בטיפול אורטופדי

הנתבע טען כי לא היה צורך להסיר את התחבושת ועל כן היה די בבדיקת מתמחה בסיטואציה זו. הקטין הגיע לבדיקות נוספות בבית החולים וגם בהן הוא לא זכה לקבל טיפול מומחה בכף היד. רק כחודש וחצי לאחר התאונה, הנתבע בדק את התובע לראשונה. התובע היה נתון במעקב במשך כשבעה חודשים ואז הופסק הטיפול בו. כשנה וחצי לאחר תום המעקב הרפואי, התובע הגיע לבית החולים בתלונות באשר לידו ואז נותח בשני ניתוחים. יצוין כי היה ניתן לסייע לתובע על ידי עריכת ניתוחים בסמוך לתאונה, ובגין כך הוגשה התביעה דנן.

התובע הצביע על מספר היבטים רשלניים בטיפול בו:

1. לא היה מקום להעניק לו, בליל האירוע, טיפול ניתוחי בתנאי מיון.
2. הטיפול שניתן בחדר המיון לא בוצע על ידי מומחה בתחום כף היד.
3. הנתבע היה צריך לחשוף את הפצע יום למחרת הפציעה ולראות כי יש צורך לבצע בתובע טיפול ניתוחי בסמוך לאירוע.

רשלנות רפואית, האמנם?

בית המשפט קבע כי מעדותו של הנתבע בעצמו היה ניתן ללמוד כי החובות הרפואיות כלפי התובע הופרו על ידי הנתבעים. ראשית, למרות שפציעתו של התובע הייתה צריכה להיבדק על ידי מומחה כף יד, הוענק לו טיפול רפואי ראשוני בחדר מיון על ידי מתמחה כללי. בפסק הדין הודגש כי הדברים נאמרים ביתר שאת כאשר עסקינן בקטין הסובל מפציעה חמורה בידו הדומיננטית. "טיפול סביר מינימאלי היה חייב לכלול בדיקה של מומחה מתאים", נכתב בפסק הדין. זאת ועוד, הרשלנות הרפואית לא הסתיימה כאן.

בית המשפט הדגיש כי כאשר הקטין הגיע למרפאה בניהול הנתבע, למחרת הפגיעה, היה על הנתבע לחשוף את הפצע ולעמוד על חומרת מצבה של היד. כמו כן, הנתבע לא הציג בפני הורי הקטין את האפשרויות הטיפוליות העומדות בפניהם ולא יידע אותם אודות קיומה של אופציה ניתוחית.

בית המשפט קיבל בעניין זה את חוות הדעת הרפואית של המומחה מטעמו. לפי חוות דעת זו, כאשר הנתבע ראה שהתובע הגיע אליו יום למחרת שבמיון אובחן שהוא סובל מפגיעה במערכת הגידים, היה עליו לפעול לחשיפת הפצע ולעמוד על מצב היד. כבר בשלב זה, קבע מומחה בית המשפט, היה על הנתבע לשקול אופציה ניתוחית. "הטיפול שהוענק לתובע היה רשלני. טיפול זה לא היה על בסיס שיקול דעת אמיתי ולא בחן את אפשרויות הטיפול הסבירות", קבע השופט.