רשלנות רפואית באבחון סרטן ערמונית, מתי תוגש תביעה?
הערמונית, המכונה גם פרוסטטה, היא בלוטת מין משנית אצל הגבר, הממוקמת מתחת לשלפוחית השתן ובה נוצר רוב נוזל הזרע. הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית היא תופעה שכיחה המתרחשת עקב שינויים הורמונליים, אצל יותר ממחצית הגברים מעל גיל חמישים.
סרטן הערמונית הוא הסרטן השכיח ביותר בקרב גברים בארץ ונפוץ בעיקר אצל גברים מעל גיל חמישים. הסיבות להיווצרות הסרטן עדיין אינן ידועות, אך ניתן לומר כי במצב זה נפגם המנגנון הפנימי המפקח על קצב הגדילה של התאים.
תאי סרטן בתוך הערמונית שכיחים, לעומת תאי סרטן אחרים והגידול יכול להישאר ללא שינוי במשך תקופה ארוכה. סרטן הערמונית גדל מאוד לאט, ולכן לעתים אינו גורם לתסמינים, אולם במקרים הוא עלול לגדול במהירות ואף להתפשט לאיברים אחרים.
אבחון מאוחר או לקוי של המחלה
אבחון סרטן הערמונית מתבצע באמצעות בדיקה רקטלית, ביופסיה, בדיקת דם שנועדה לבדוק את רמת ה-PSA ובדיקות גנטיות לגילוי מוקדם סריקה על ידי אולטרה סאונד. רשלנות רפואית באבחון סרטן הערמונית יכולה לבוא לידי ביטוי באבחון מאוחר או לקוי של המחלה, אי הפניית החולה, למרות תלונות והופעת תסמינים וכן ביצוע הבדיקות באופן לקוי תוך גרימת נזק משמעותי וחמור לנבדק.
מחלת הסרטן ידועה כמחלה אשר ככל שהיא מתגלה במועד מוקדם יותר, כך סיכוייו של החולה להתגבר עליה גדולים יותר. במקרה ולמרות תסמינים למחלת הסרטן, וחרף בדיקות אשר נערכות לחולה, הרופאים לא משכילים לאבחן את המחלה, ייתכן שמדובר ברשלנות רפואית. רשלנות רפואית באבחון סרטן עלולה לגרום לנזקים קשים ואף למוות.
אם נגרם לחולה נזק כתוצאה מהתרשלות הרופא, והוכח כי קיים קשר סיבתי בין מתן טיפול לקוי לנזק, ניתן להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית ולדרוש פיצויים בגין נזקי גוף וכן בגין הפרת חובתו של הרופא כלפי החולה, פגיעה באוטונומיה, פיצוי בגין כאב וסבל ועוד.
תביעה בגין רשלנות באבחון סרטן הערמונית
אלמנתו של גבר אשר לקה בסרטן הערמונית ונפטר בגין 54 כתוצאה מהמחלה, הגישה תביעה כנגד רופאה מטעם שירותי בריאות בגין רשלנות רפואית באבחון הסרטן אצל בעלה המנוח. התביעה, על סך כ-3.8 מיליון שקלים, הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי בתל אביב. בני משפחתו של המנוח הגישו את התביעה כנגד שירותי בריאות והרופאה אשר טיפלה במנוח.
בני המשפחה טענו כי הסרטן לא אובחן בשל טיפול לקוי והדבר הביא בסופו של היום לפטירתו של החולה. לטענתם, מספר שנים לפני אבחון המחלה, ערך המנוח בדיקות דם ספציפיות לאבחון סרטן הערמונית, וחרף התוצאות החריגות, הרופאה הנתבעת לא הפנתה אותו לטיפול המשך.
החולה לא הופנה להמשך אבחון למרות תוצאות חריגות בבדיקות
התובעים טענו כי עד לפטירתו בגיל צעיר, המנוח היה אדם בריא ופעלתן אשר פרנס את משפחתו בכבוד. לטענתם, מספר שנים לפני פטירתו הוא הופנה לבדיקת PSA בדם על ידי רופאת משפחה. מדובר בבדיקת סקר מקובלת המאפשרת את גילויו המוקדם של סרטן הערמונית.
תוצאותיה של הבדיקה, כך לטענת התובעים, לא היו תקינות, לראיה המנוח אף הופנה לשתי בדיקות נוספות. לטענתם, גם תוצאות בדיקות אלו היו חריגות. עם זאת, הרופאה המשפחתית לא ביצעה למנוח בדיקה רקטאלית כמתבקש לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת ולא הפנתה אותו לביצוע ביופסיה מבלוטת הערמונית.
לטענת התובעים, מספר שנים לאחר מכן המנוח פנה לאורולוג אשר ערך לו בדיקה ומצא ערכים הגבוהים פי 60 מהערך המקסימאלי המותר. אי לכך, המנוח הופנה באופן מידי לביצוע בדיקת ביופסיה מבלוטת הערמונית ואובחן כי הוא לקה בסרטן המסוכן.
בעת האבחון, הסרטן כבר היה במצב מתקדם, גרורותיו הגיעו לחלקי הגוף השונים, ומאבקו של המנוח למעשה נחרץ. לטענתם, מכאן הייתה הדרך לפטירתו המצערת קצרה. בשנת 2009 איבד המנוח את השליטה על ארבעת גפיו ועל הסוגרים ובשנה שעברה הוא נפטר לאחר ייסורים קשים וכאבים חשוכי מרפא.
התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת רפואית של אונקולוג מומחה. המומחה מטעם התביעה טען כי אם הרופאים היו ממשיכים בבירור כנדרש, ניתן היה לאבחן את הסרטן בשלבים המוקדמים ולהביא מזור למנוח. לפי חוות דעתו, הימנעותה של הרופאה מלהתייחס לתוצאות הבדיקות החריגות היא רשלנות רפואית לשמה. בשלב זה היו הערכים בגופו של המנוח גבוהים רק פי שלוש מהמותר.