רשלנות רפואית במחלת קרוהן – כיצד ניתן לקבל פיצויים?
מחלת קרוהן היא מחלה אוטואימונית השייכת לקבוצת מחלות הנקראות מחלות מעי דלקתיות. המחלה פוגעת במערכת העיכול וגורמת לכאבי בטן, שלשולים ופיסורה. המחלה גנטית ונפוצה יותר אצל יהודים ממוצא אשכנזי, ולרוב פוגעת בגברים. חלק ניכר מהחולים סובלים מחוסר תזונתי עקב פגיעה בספיגה של ויטמינים, והיא עלולה לגרום גם לדלקות מפרקים ולדלקות עיניים.
אבחון מחלת קרוהן נעשה על פי תלונות המטופל על כאבים קשים במערכת העיכול, שלשולים ממושכים, עייפות וירידה במשקל, באמצעות בדיקה גופנית ובדיקת דם. במקרה שקיים חשש לקרוהן, יש לעבור בדיקת קולונוסקופיה, צילום רנטגן ובדיקת CT. המחלה שונה ממטופל למטופל, והטיפול הוא בעיקר תרופתי, בהתאם לחומרת המצב, למיקום הדלקת ולהעדפות של הרופא.
תביעה בגין רשלנות רפואית במחלת קרוהן תוגש במקרים שבהם הוכח כי הרופא פעל שלא על פי הפרקטיקה המקובלת, ולא הפנה את המטופל לאבחון למרות תלונותיו, או במקרה של פענוח שגוי של תוצאות הבדיקות, או מתן טיפול תרופתי לא מתאים אשר גרם נזק, וכן עקב אי ביצוע מעקב רפואי אחר המטופל לאחר שאובחן כחולה קרוהן.
כדי להוכיח כי אכן מדובר ברשלנות רפואית באבחון או בטיפול, יש לפנות אל עורך דין המתמחה בתחום, ואל מומחה רפואי כדי לקבל חוות דעת. במידה שקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם למטופל להתנהלות הצוות הרפואי, יש להוכיח בפני בית המשפט כי התקיימו היסודות של עוולת הרשלנות. אם התביעה תתקבל, יפסוק בית המשפט לתובע פיצויים על פי חומרת הנזק.
אבחון דלקת קרוהן במקום דלקת תוספתן
בית המשפט העליון דחה את ערעורו של מהנדס מחשבים בגין דחיית תביעתו שהוגשה בטענה של רשלנות רפואית באבחון מחלה. המערער, מהנדס מחשבים במקצועו, סבל במשך זמן רב מכאבי בטן, ירידה במשקל ושלשולים. באוקטובר 1993 עלה לראשונה החשד שהמערער סובל מדלקת תוספתן והוא הופנה לבית החולים, אולם בירור אשר נערך שלל את החשד.
תלונותיו של המערער נמשכו גם בשנת 1994 והגיעו לבירור אצל מומחה, אשר הפנה את המערער לביצוע בדיקות דם ושבוע לאחר מכן נבדק האחרון על ידי גסטרואנטרולוג. הגסטרואנטרולוג הפנה את המערער לבדיקת הדמיה אשר העלתה גוש דלקתי בבטן ימין התחתונה.
מפענח ה-CT סבר כי ישנו חשד לכך שהמערער סובל ממחלת קרוהן. המערער התייצב לבדיקה אצל המומחה אשר בדק אותו, עיין בממצאי הבדיקות והחליט להפנותו להמשך בירור באשפוז בבית החולים ובמקביל, ניתן לו טיפול בסטרואידים.
המערער לא הגיע לאשפוז באותו היום והתייצב בבית החולים רק לאחר יומיים. בבית החולים נבדק החשד בנוגע למחלת קרוהן ולאחר אשפוז של מספר ימים הופרך חשד זה. לאחר שלילת האפשרות, הוחלט לנתחו ובמהלך הניתוח הבחינו הרופאים שהוא סובל מדלקת בתוספתן וכרתו את התוספתן. חודשיים לאחר מכן נדרש החולה לניתוח נוסף בשל הידבקות המעי הגס בדלקת.
לטענת המערער, הנתבעים לא השכילו לאבחן את דלקת התוספתן שממנה הוא סבל. לדבריו, כתוצאה מרשלנות רפואית זו, נאלץ לעבור ניתוח נוסף. מנגד טענו המשיבים כי לא מדובר במקרה של רשלנות רפואית, משום שהתסמינים שמהם סבל המערער לא הצביעו על דלקת תוספתן. לטענתם, תסמיניו הצביעו על דלקת קרוהן ועל כן נעשו הפעולות הדרושות לאבחון מחלה זו.
בית המשפט המחוזי קבע כי לא נפל פגם בטיפול הרפואי שניתן למערער על ידי מי מהמשיבים. בפסק הדין נכתב כי על רקע התסמינים שמהם סבל, האבחנה כי הוא סובל ממחלת קרוהן היתה אבחנה סבירה. כמו כן, על פי ממצאי בדיקת ההדמיה לא היה מקום לקבוע שהמערער סובל מדלקת בתוספתן, לכן לא נפל פגם גם באבחנה זו.
בית המשפט הוסיף כי לא ניתן להניח רשלנות רפואית על כתפיו של המומחה, משום שהממצאים שהוצגו בפניו הצביעו בצורה סבירה על דלקת קרוהן ולאו דווקא על דלקת תוספתן. בית המשפט העליון דחה אף הוא את הערעור וקבע כי אין להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. השופטים ציינו כי בית משפט קמא נימק את החלטתו בצורה מעמיקה ומפורטת ואין מקום להפוך את פסק הדין.
