רשלנות רפואית דימום מוחי, מתי תוגש תביעה?

דימום מוחי הוא מצב רפואי מסוכן ביותר, שעלול לגרום לנכות קשה ואף במקרים חמורים עלול להוביל למוות בתוך דקות ספורות. הפגיעה בתפקוד וביכולת המוח לקבל חמצן וחומרי הזנה תלויה באזור הדימום, במשך שלו, בעצמתו ועוד.

דימום מוחי יכול להיגרם כתוצאה מחבלת ראש, ממומים בכלי הדם במוח, מגידול סרטני או ממפרצת מוחית שנקרעה, כתוצאה מהתרחבות כלי דם עקב מחלה או היחלשות של הדופן בכלי הדם. התסמינים משתנים לפי האזור שבו הוא התרחש ובהתאם לעצמת הדימום, וכוללים: ירידה במצב ההכרה, פרכוסים, כאבי ראש חזקים, חולשה בשרירים בצד אחד של הגוף או בצד אחד של הפנים, שינויים בגודל אישון אחד, בחילות והקאות, בלבול וחוסר אוריינטציה.

אבחון מוקדם של דימום מוחי קריטי להצלת חיי החולה, מכיוון שכל שנייה חשובה וכל עיכוב בהגשת טיפול עלול להוביל למוות או לנכות חמורה. כאשר קיים חשש לדימום מוחי יש לבצע במהירות בדיקות הדמיה CT ובדיקת MRI כדי לאשש את החשש ולאתר את המיקום המדויק של הדימום ובהתאם לתוצאות הבדיקות להגיש טיפול.

תביעת רשלנות רפואית תוגש במקרה של עיכוב באבחון או אבחון שגוי של דימום מוחי, אשר גרם לנזק חמור. וכן בשל אי הפניית החולה לבדיקות רלוונטיות בהקדם האפשרי או מתן טיפול לא מתאים או בחוסר מיומנות או חוסר מקצועיות.

רשלנות באבחון דימום תוך מוחי הוביל למותו של נער

ביוני 2006 נפל תלמיד במהלך שיעור ספורט ונפגע בראשו. ניידת מד"א אשר הוזעקה למקום הבהילה את הקטין לבית חולים והוא אושפז בחדר מיון ילדים. המטופל עבר בדיקה רפואית ובגין רשלנות רפואית באבחון נקבע כי הוא סובל מהתייבשות. בעקבות האבחנה השגויה, לא הפנו הרופאים את הילד לבדיקת סי.טי ועל כן נמנע מהם להבין כי מדובר בדימום תוך מוחי.

הילד הועבר למחלקת ילדים ושורה של בדיקות אשר נערכו לו לא הצליחו להצביע על ממצאים חריגים כלשהם. יתרה מכך, האחיות העידו כי הילד שיחק והסתובב במחלקה. במהלך הלילה הבחין אביו כי הילד מקיא ולמחרת גילו הרופאים את הצעיר במיטה כאשר אישוניו מורחבים והוא מחוסר הכרה. בעקבות מצבו הופנה הקטין לבדיקת סי.טי אשר אבחנה לראשונה את הדימום המוחי.

הרופאים הבהילו את הילד לבית החולים שניידר לשם ניתוח לניקוז דימום מוחי. מדובר בניתוח מורכב ומסובך אשר כרוך בהליך פתיחת גולגלת. עם זאת, מצבו הרפואי התדרדר עד כדי מוות מוחי בתוך כחודש ימים. משרד הבריאות מינה ועדת בדיקה כדי להתחקות אחר נסיבות האירוע.

מרבית חיצי הוועדה הופנו כלפי האבחון הרפואי הרשלני אשר קבע כי הקטין סובל מהתייבשות. למעשה, נקבע כי אי ביצוע בדיקות ההדמיה בזמן נבע מהאבחנה השגויה. כמו כן, אבחנה זו הביאה לכך שהרופאים לא שמו ליבם לסממנים אשר היו יכולים להצביע על חבלה מוחית. הוועדה הוסיפה כי בערב שלפני ההתדרדרות במצבו הרפואי של הילד, לקחה אחות במחלקה מדדים לקטין ואלו הצביעו על עלייה בלחץ הדם ודופק חריג. חרף כך, לא קראה האחות לרופא אשר יתחקה אחר הגורמים לכך.

מקרה מותו של הנער נבחן גם במסגרת דו"ח פנימי של קופת חולים כללית. דו"ח זה קבע בסוף שנת 2006 כי הטיפול בילד היה סביר בנסיבות המקרה. על פי הדו"ח המוקדם, לא ניתן היה לצפות את שינוי הכיוון הרפואי במצבו של הילד וזאת משום שהתדרדרות החלה כ-12 שעות לאחר אשפוזו. בממצאי הדו"ח הפנימי נכתב עוד כי במהלך 12 השעות הנ"ל לא הופיעו סממנים המצביעים על דימום תוך גולגולתי.

עורכי דינם של משפחת הילד טענו כי המסקנות החמורות לגבי הטיפול הרפואי בילד, כפי שהן עולות מדו"ח וועדת הבדיקה של משרד הבריאות, אינן מותירות מקום לספק. מדובר - לטענתם - ברשלנות רפואית רבתי, ודו"ח הועדה הפנימית, אשר "מנקה" את רופאי קופת החולים, גורם לתחושת אי נוחות בקשר למהימנות הוועדות הפנימיות.