רשלנות רפואית - שירותי רפואת חירום לא תיקנו לחצן מצוקה
האם חברת שירותי רפואת חירום, אשר לא תיקנה לחצן מצוקה בבית אחד ממנוייה, למרות שידעה על אי תקינותו, חייבת בחובת הזהירות כלפי הלקוח ועליה מוטלת האחריות על מותו? תביעה זו, שעניינה רשלנות רפואית של חברת שירותי החירום, הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי.
בעלה של התובעת הלך לעולמו במרץ 2004 ולאחר מותו הגישה אשתו תביעה עקב רשלנותה הרפואית, לכאורה, של חברת שירותי החירום, כלפי בעלה המנוח. המנוח רכש מנוי לשירותי המוקד הרפואי של החברה וכחלק מרכישה זו קנה הוא גם שעון מצוקה ומכשיר מוקדנית. מכשיר המוקדנית שימש הן להעברת הנתונים למוקד הרפואי של שירותי החירום והן כלחצן מצוקה. בין הצדדים לא הייתה מחלוקת כי במועד פטירתו של המנוח, לא היה לחצן המצוקה תקין. עובדה זו הייתה ידועה גם למנוח עצמו וגם לחברה, לאחר שזו ערכה באופן יזום בדיקת תקינות ללחצן.
האם המנוח נפטר עקב "אובדן זמן יקר"?
אלמנתו של המנוח טענה בבית המשפט כי חברת שירותי החירום התרשלה והפרה את חובתה החוזית, כלפי המנוח. רשלנותה נבעה על פי כתב התביעה לעובדה שלא דאגה לתיקון לחצן המצוקה, גם לאחר שהתברר שהוא איננו תקין. אי לכך, לטענתה של התובעת, על בית המשפט להטיל עליה אחריות לפטירת המנוח. עוד טענה האלמנה כי בעת האירוע לא ניתן היה ליצור קשר עם המנוח ועל כן התעכבה ניידת החברה להגיע לביתו תוך איבוד זמן יקר.
האלמנה טענה כי מצבו של המנוח הלך והתדרדר במהירות, ומאחר ולא ניתן היה להשתמש בכפתור המצוקה, היה צורך לחפש את מס טלפון של הנתבעת ולהתקשר עימה בקו רגיל. לטענת המשפחה, כאשר התקשר בנו של המנוח למוקד הרגיל של החברה, החלה הפקידה בתחקיר ארוך שכלל שאלות בדבר פרטי המנוי. המשפחה טענה כי עקב התנהלות הפקידה עבר זמן נוסף שהיה בדיעבד זמן קריטי, עד שהוזמנה ניידת לבית המנוח. לסיכום טענו בני המשפחה כי הניידת הגיע לביתו של המנוח רק 30 דקות לאחר תחילת האירוע.
הנתבעת - האחריות על המכשיר פגה לפני שנים
החברה טענה כי בנסיבות העניין לא חלה עליה כל אחריות לתקינותו של לחצן המצוקה. בנוסף טענה החברה שמצבו הרפואי של המנוח עובר לפטירתו היה כה קשה שלא היה לו כל סיכוי לשרוד את האירוע אשר עבר. דהיינו – לא הוכח כי הגעתה של הניידת למקום האירוע בעיתוי מוקדם יותר, היה בה בכדי להציל את חייו של המנוח.
החברה ציינה כי לחצן המצוקה נרכש על ידי המנוח כשבע שנים לפני האירוע נשוא התובענה. לטענותיה, לאחר תום תקופת האחריות, בת 12 החודשים, מוטלת האחריות לתקינות הלחצן על הלקוח.
עם זאת, האם מדובר בחברה ככל החברות אשר יכולה לטעון לאי רשלנותה כלפי הלקוח, כאשר היא מעניקה לו שירותים "רפואיים לשעת חירום". יתרה מזאת, החברה ידעה כי לחצן המצוקה איננו תקין, היות ובדקה זאת כשבועיים לפני פטירתו של המנוח.
רשלנות של שני הצדדים
השופטת קבעה כי חברת שירותי החירום התנהלה ברשלנות כלפי הלקוח היות וידעה על אי תקינותו של לחצן המצוקה. עם זאת, השופטת קבעה כי המנוח ובני משפחתו אשמים באותה המידה באי תיקון לחצן המצוקה שכן כל אדם חייב בחובת זהירות כלפי עצמו וכלפי בני משפחתו.
מקום שבו בני המשפחה ידעו על אי תקינותו של לחצן המצוקה, ולא עשו דבר על מנת לתקנו, מדובר ברשלנות תורמת מצידם. השופטת אף מתחה ביקורת על בני המשפחה שלא העתיקו את מספרה של חברת שירותי החירום למקום בולט בבית היות וידעו כי לחצן המצוקה איננו תקין.
וכך קבעה השופטת בפסק הדין:
"יצוין כי הנתבעת מציעה שרותיה, לכל מגוון האוכלוסייה, לרבות קשישים, חולים במחלות כרוניות ואנשים בעלי רמת השכלה ו/או ניסיון חיים, שונה. מכוח ההתקשרות החוזית, מוטלת על הנתבעת חובה לספק למנוייה הסברים, ברמה הבסיסית ביותר, בנוגע להפעלת המערכת ושמירה על תחזוקתה ותקינותה.
לפיכך, סבורה אני כי מקום בו הנתבעת יודעת ו/או צריכה לדעת או לשער כי לחצן המצוקה, בבית המנוי, אינו תקין, אין היא יכולה לסמוך על כך שהמנוי זוכר את פרטי ההתקשרות ומודע לתנאיה - לרבות הצורך להתקשר עם הנתבעת, לצורך קבלת שרות תיקונים, בתשלום.
בנסיבות אלה, לו הייתה הנתבעת, מתקשרת בשנית, לבית המנוח, מתריעה על אי תקינות לחצן המצוקה ומציעה להזמין שרות תיקונים, הייתה יוצאת ידי חובתה ומשלא עשתה כן - התרשלה כלפי המנוח".