רשלנות רפואית בטיפול ואבחון אבנים בכליות

אבנים בכליות היא מחלה המתאפיינת בהימצאות אבן אחת או יותר בכליות ובדרכי השתן. אבן גדולה עלולה לגרום לתסמינים שונים כמו כאבים עזים, ליצירה של אבנים נוספות, לחסימה של הכליה או דרכי השתן ולפגיעה בתפקוד הכליות.

ברוב המקרים האבנים נוצרות כשהשתן הופך להיות סמיך מעל הרצוי ובשל הימצאות מלחים שונים וחומרים כגון סידן, אוקסלאט וציסטין בשתן בריכוז גבוה. כתוצאה מכך נוצרים גבישים העשויים ממינרלים המומסים בשתן אשר הנמצאים בתוך הכליות או בדרכי השתן.

האבנים יכולות להיווצר גם כאשר החומרים נמצאים בריכוזים תקינים בשתן כתוצאה מתסמונות מולדות, תופעת לוואי של טיפול תרופתי, מחלות של המעי הדק, יתר פעילות של בלוטת יותרת התריס ועוד. לרוב האבנים מצליחות להתקדם ולנוע לאורך דרכי השתן, ובסופו של דבר לצאת החוצה באמצעות שתייה מרובה ותזונה עשירה בסידן, אולם אם הן לא יוצאת לבד יש צורך בהתערבויות כירורגיות או אחרות כדי להוציאן.

אבחון אבנים בכליות

התסמין השכיח ביותר של אבנים בכליות הוא כאב הממוקם באזור המותן בצד שבו נוצרה האבן. בדרך כלל מדובר בכאב שמתגבר ונחלש לסירוגין ונמשך בין 20 דקות עד שעה. במקרים מסוימים מופיע דם בבדיקת השתן, ואף חשים בבחילות וכאבים ותכיפות במתן שתן. 

אבחון אבנים בכליות מבוסס על סמך התסמינים, בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה. בנוסף ניתן לבצע בדיקת CT להדגמת אבנים בכליות ודרכי השתן ובדיקת אולטרה-סאונד של הכליות ודרכי השתן, המתאימה לאנשים שלא רוצים לחשוף אותם לקרינה, כמו נשים בהריון. לאחר ביצוע הבדיקה יש לשלוח את האבן שיצאה למעבדה לצורך הערכה של תכולתה. בהתאם לתוצאות הבדיקה ניתנות המלצות לטיפול מונע. במקרה של אירועים חוזרים של אבנים, חשוב לברר מהי הסיבה ליצירת האבנים, באמצעות איסוף שתן לבדיקת רכיביו השונים.

טיפול באבנים בכליות

הטיפול באבנים בכליות תלוי בגודל ובמיקום של האבן, במידת הכאבים וביכולת לשתות. כאשר מדובר באבן קטנה סביר שהיא תצא באופן טבעי, וחשוב להקפיד על שתייה מרובה מאוד ובמידת הצורך לקבל עירוי נוזלים ואף זריקה לשיכוך הכאבים. כאשר מדובר באבן גדולה שלא יוצאת במשך זמן רב, יש צורך בהתערבות של אורולוגים, כמו ריסוק אבנים, או ניתוח. לעתים יש צורך במתן תרופות שמפחיתות את הפרשת הסידן בשתן, בהתאם לתכולת השתן והרכב האבנים.

תביעת רשלנות במעכב לאחר ריסוק אבנים בכליות

תביעה בגין רשלנות רפואית בטיפול באבנים בכליות הוגשה עקב חוסר מעקב לאחר טיפול של ריסוק אבנים בכליות, אשר גרם בסופו של דבר למטופל נזק. התובע טען כי הרופאים התרשלו בכך שלא הסבירו לו את הסכנות הטמונות בהזנחת המקרה על כן קיים קשר סיבתי בין התנהלות הרופאים לנזק שנגרם לו.

לאחר שאובחנו בכלייתו הימנית של התובע שתי אבנים, הוא הגיע לבית החולים "העמק" לשם בחינת אפשרת של ריסוק כליות. התובע נבדק לראשונה במחלקה האורולוגית בבית החולים ובבדיקה שנערכה לו נמצא כי אחת האבנים חוסמת את אזור השופכין העליון בשל מיקומה במוצא האגן.

כעבור כשבועיים התובע הגיע לבית החולים להליך ריסוק אבנים ושוחרר באותו היום עם הוראה להמשך מעקב. בהמשך הגיע לבדיקת מעקב ובמהלך צילום שנעשה לו התברר כי האבן המדוברת לא התרסקה. בהתאם לתוצאות הבדיקה התובע קיבל הסבר על צורך בפעולה חודרנית לטיפול באבן. אולם מאז הביקור התובע לא שב לבית החולים אלא לאחר שמונה חודשים, כאשר סיבת השיהוי עמדה במחלוקת בין הצדדים.

לאחר מכן התובע החל לעבור מסכת ארוכה של טיפולים באבנים בכליות. במסגרת הטיפולים אושפז פעמים רבות, עבר הליכים רפואיים לא פשוטים, ונאלץ להתמודד עם כאבים עזים. אי לכך, הוגשה על ידו תביעה בגין רשלנות רפואית. במסגרת התביעה טען התובע כי הרופאים התרשלו כלפיו בכך שהם לא הבהירו לו את חשיבות הטיפול ובהילות העניין ולטענתו, העיכוב בטיפול היה בגין רשלנות רפואית מצד בית החולים.

בית המשפט דחה את טענות התובע וסבר כי התובע היה זה שנעלם במשך שמונה חודשים. התובע טען כי הרופא המטפל התרשל כלפיו כאשר לא הביא לזימונו וכאשר לא הסביר לו את הסכנות הטמונות בהזנחת המקרה. מנגד טענו הנתבעים כי התובע לא הופיע בבית החולים מסיבות משפחתיות, כפי שתועד בגיליון הטיפול. בסופו של דבר התביעה נדחתה ונקבע כי התובע אינו זכאי לפיצויים.