מבחן הרופא הסביר, מהו?
בבואו של בית המשפט לקבוע האם טיפול רפואי מסוים הוענק לתובע תוך כדי התנהלות רשלנית של הרופא או מי מטעמו, עומדים בפניו שיקולים רבים. אחד מן השיקולים הנפוצים, המהווה פעמים רבות את סלע המחלוקת, הוא עמידתו או אי-עמידתו של המטפל במבחן ה"רופא הסביר".
על מנת לקבוע כי טיפול רפואי מסוים נעשה תוך רשלנות אשר בגינה נגרמו לתובע נזקים, פיתח בית המשפט את מבחן ה"רופא הסביר". במבחן זה נבדקות האם פעולותיו של הרופא במהלך הטיפול הרפואי (מתחילתו ועד סופו) נעשו על פי הנורמות המקובלות בעולם הרפואה, תוך שימוש במכשור המתאים והמתקדם ביותר שברשותו. על הרופא להעניק טיפול המגובה בספרות המקצועית בתחום ונתמך בניסיון הקודם בטיפול במקרים זהים.
מינוי רופא מומחה מטעם בית המשפט
בבואו לבחון סוגיה זו, בודק בית המשפט את מכלול הגורמים אשר הובילו להיווצרות הנזק. החל מאבחון המחלה, דרך בחירת הטיפול והענקתו, וכלה בתקופת ההחלמה והשיקום שלאחריה. פעמים רבות ממנה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו על מנת להעניק לו נקודת מבט אובייקטיבית על התובענה, שכן מרבית השופטים אינם רופאים במקצועם.
תוך שהוא נתלה באילנות גבוהים ומסתמך על רופא מומחה בתחום נשוא התביעה, קובע השופט את אופן ורמת הטיפול הנאותים, על פי ראות עיניו, שבהם נקט או היה אמור לנקוט הנתבע במקרה שלפניו. במידה וישנם פערים בין הדרך הנאותה, כפי שרואה אותה בית המשפט, לבין התנהלות הרופא בפועל, נוצרת עילה לקבלת התובענה בגין רשלנות הנתבע.
מן הצד השני, במידה והתרשם השופט כי התנהלותו של הרופא עמדה במבחן "הרופא הסביר" והטיפול שהוענק לתובע היה הטיפול הטוב ביותר על פי אמות המידה הסבירות, עלול הוא לדחות את התביעה, אפילו במידה ונגרם נזק ברור לנפגע כתוצאה מההליך הרפואי.
תביעות בגין רשלנות רפואית נשענות על הקשר הסיבתי, העובדתי והמשפטי, בין קיומו של נזק מוכח ובין קיומה של רשלנות רפואית. לא תוטל על רופא אחריות אלא במידה והוכח בבית המשפט כי התנהלותו לא התבצעה באופן סביר ועל פי הידע הרפואי המוכר בתחום (ואשר נתמך על ידי חוות דעת רפואית נוספת וספרות מקצועית). החלטותיו צריכות להיות מקובלות על פי הניסיון הקודם בתחום ושיקוליו אמורים להיות סבירים בהתחשב בידע המקצועי.
מבחן הרופא הסביר בשלב טרום הטיפול
על פי חוק זכויות החולה, כל טיפול רפואי אשר מבצע מטפל, חייב להיות מאושר על ידי המטופל בהסכמה מדעת. החוק קובע כי הסכמה מדעת תתקבל על ידי החולה, רק כאשר הוא מודע לכל הפרטים בנוגע לטיפול הרפואי שלפניו, לרבות סיכונים אפשריים, סיכויי הצלחה, תופעות לוואי שונות, סיכוי החלמה וכו’.
מידע רפואי זה חייב להינתן לחולה, בפרק זמן סביר לפני תחילת הטיפול וזאת על מנת שיוכל לבוחנו ולהגיע להחלטה מושכלת ובלתי תלויה.
זאת ועוד, על הרופא מוטלת האחריות להכיר את קבוצות הסיכון האפשריות אשר חלות על הטיפול הרפואי ולברר היטב את מצבו הבריאותי של החולה. לעיתים, מועמד לטיפול, איננו מודע למצבו הבריאותי המדויק ועל הרופא מוטלת האחריות לרדת לעובייה של הקורה ולברר את הפרטים הרלבנטיים לצורך הצלחת הטיפול. הרופא חייב לבחור בעבור המטופל את ההליך הרפואי המתאים לו.
מבחן הרופא הסביר בהתנהלות טרום הטיפול יבדוק האם פעל הרופא באופן שמצופה ממנו ותוך קבלת החלטות נכונה על בסיס שיקולים סבירים.
מבחן הרופא הסביר במהלך הטיפול
לכל הליך רפואי, באם מדובר בניתוח או טיפול תקופתי, ישנם סטנדרטים קבועים וברורים אשר נקבעו בהסתמך על הידע הרפואי המקדים בנושא ועל ניסיון של טיפולים קודמים זהים. על הרופא לבדוק כי ההליך מתבצע כפי שנהוג על פי הנורמות המקובלות בתחום, עליו לוודא כי המכשור הרפואי תקין וסביבת העבודה מאפשרת התנהלות תקינה וסבירה של הטיפול.
בבוחנו את התנהלות הרופא, יבדוק השופט האם עמד הוא במבחן הרופא הסביר במהלך הטיפול תוך כדי הקפדה על הכללים המקובלים בתחום נשוא התביעה. כמו כן, האם נקט הרופא בזהירות המצופה ממנו בעת שלקח על עצמו את הטיפול.
מבחן הרופא הסביר לאחר הטיפול
לאחר שנסתיים הטיפול, מתחילה בדרך כלל תקופת החלמה, אשר לעיתים מהווה מרכיב מרכזי באופן שבו יתאושש המטופל מהטיפול הרפואי. אחריותו של הרופא לא תמה והוא מחויב למעקב מקצועי ומיומן, תוך הפנייה לבדיקות המתאימות והמשך הטיפולים הנכונים.
על הרופא להעניק לחולה את כל ההסברים הדרושים והמידע הרפואי לו הוא נזקק על מנת להשתקם במהרה ולחזור לתפקוד מהר ככל האפשר. במידה ועל המטופל להימנע מפעולות כאלו ואחרות, ולא השכיל הרופא ליידע אותו בכך, עלולה להיווצר עילה לרשלנות רפואית עקב אי עמידה במבחן הרופא הסביר.