בבואו של בית המשפט לבחון האם טיפול רפואי מסוים הוענק לתובע תוך כדי התנהלות רשלנית של הרופא או מי מטעמו, עומדים בפניו שיקולים רבים. אחד מן השיקולים הנפוצים, המהווה פעמים רבות את סלע המחלוקת, הוא עמידתו או אי-עמידתו של המטפל במבחן ה"רופא הסביר".
על מנת לקבוע כי טיפול רפואי מסוים נעשה תוך רשלנות אשר בגינה נגרמו לתובע נזקים, פיתח בית המשפט את מבחן ה"רופא הסביר". הביטוי סבירות מאופיין על ידי בחינה אובייקטיבית הנעשית בידי בית המשפט. ידיעתו או מחשבתו הסובייקטיבית של הרופא אינה מכרעת בהקשר זה. הביטוי סבירות מצביע על הצורך ברמה נאותה ומספקת של זהירות. טענת הנתבע כי לא צפה את הנזק וכי לא התכוון להזיק אינה מועילה, גם אם בית המשפט מאמין לו, כיוון שהמבחן הוא אובייקטיבי.
בית המשפט מתרשם לאחר מעשה מכל נסיבות האירוע,
מהמחלה ומהטיפול. ההכרעה המסורה לבית המשפט נעשית במרבית המקרים על-פי חוות דעת של מומחה.
בהסתמך על חוות דעת זו, בית המשפט קובע:
-
מה היא הרמה המקצועית הנאותה בתחום מסוים של רפואה.
-
מה הן הפעולות שניתן היה לבצע ושהיה צורך לבצע.
-
מה נעשה בפועל במקרה הקונקרטי.
-
מהו האיזון בין הסיכונים והסיכויים של הטיפולים האפשריים אל מול הטיפול שניתן בפועל
השוואת רמת הטיפול שניתן בפועל לידוע, לאפשרי ולמקובל ברפואה, מלמד לרוב אם ניתן טיפול סביר או שמא ניתן טיפול שאינו עומד ברמה המקצועית הנדרשת. במבחן זה נבדקות האם פעולותיו של הרופא במהלך הטיפול הרפואי (מתחילתו ועד סופו) נעשו על פי הנורמות המקובלות בעולם הרפואה, תוך שימוש במכשור המתאים והמתקדם ביותר שברשותו. כמובן שעל הרופא להעניק טיפול המגובה בספרות המקצועית בתחום ונתמך בניסיון הקודם בטיפול במקרים זהים.
מהי חשיבותה של חוות הדעת הרפואית במבחן הרופא הסביר?
בעת בחינת סוגיה זו, בודק בית המשפט את מכלול הגורמים אשר הובילו להיווצרות הנזק. החל מאבחון המחלה, דרך בחירת הטיפול והענקתו, וכלה בתקופת ההחלמה והשיקום שלאחריה.
פעמים רבות ממנה בית המשפט מומחה רפואי מטעמו על מנת להעניק לו נקודת מבט אובייקטיבית על התובענה, שכן מרבית השופטים, מן הסתם, אינם רופאים במקצועם. תוך שהוא נתלה באילנות גבוהים ומסתמך על רופא מומחה, קובע השופט את אופן ורמת הטיפול הנאותים שבהם נקט או היה אמור לנקוט הנתבע במקרה שלפניו.
במידה וישנם פערים בין הדרך הנאותה, כפי שרואה אותה בית המשפט, לבין התנהלות הרופא בפועל, נוצרת עילה לקבלת התובענה בגין רשלנות רפואית.
הרופא הסביר - רופא בשר ודם
מן הצד השני, במידה והתרשם השופט כי התנהלותו של הרופא עמדה במבחן "הרופא הסביר" והטיפול שהוענק לתובע היה הטיפול הטוב ביותר על פי אמות המידה הסבירות, עלול הוא לדחות את התביעה, אפילו במידה ונגרם נזק ברור לנפגע כתוצאה מההליך הרפואי. בית המשפט דחה לאחרונה תביעה בגין
רשלנות רפואית בהיריון ובמהלך ה
לידה (שבסופה נולדה ילדה הסובלת
משיתוק מוחין), למרות אי הסכמה מפורטת מדעת, וזאת משום שסבר כי הצוות הרפואי פעל באופן סביר.
מבחן ה"רופא הסביר" מתחלק לשלושת שלביו של הטיפול, אבחון המחלה וקביעת הטיפול, ביצוע ההליך הרפואי ומעקב אחר החולה בתקופת ההתאוששות וההחלמה.
מהו מבחן "הרופא הסביר", מאבחון המחלה ועד תחילת הטיפול?
על פי
חוק זכויות החולה, כל טיפול רפואי אשר מבצע מטפל, חייב להיות מאושר על ידי המטופל
בהסכמה מדעת. החוק קובע כי
הסכמה מדעת תתקבל על ידי החולה, רק כאשר הוא מודע לכל הפרטים בנוגע לטיפול הרפואי שלפניו, לרבות סיכונים אפשריים, סיכויי הצלחה,
תופעות לוואי שונות, סיכוי החלמה וכו'. מידע רפואי זה חייב להינתן לחולה, בפרק זמן סביר לפני תחילת הטיפול וזאת על מנת שיוכל לבוחנו ולהגיע להחלטה מושכלת ובלתי תלויה.
זאת ועוד, על הרופא מוטלת האחריות להכיר את קבוצות הסיכון האפשריות אשר חלות על הטיפול הרפואי ולברר היטב את מצבו הבריאותי של החולה. לעיתים, מועמד לטיפול, איננו מודע למצבו הבריאותי המדויק ועל הרופא מוטלת האחריות לרדת לעובייה של הקורה ולברר את כל הפרטים הרלבנטיים לצורך הצלחת הטיפול.
הרופא חייב לבחור בעבור המטופל את ההליך הרפואי המתאים לו ביותר, תוך הסתמכות על הידע הרפואי הקודם בתחום והספרות המקצועית בעולם הרפואה. מבחן הרופא הסביר בהתנהלות טרום הטיפול יבדוק האם פעל הרופא באופן שמצופה ממנו ותוך דרך קבלת החלטות נכונה על בסיס שיקולים סבירים.
מבחן ה"רופא הסביר" במהלך הטיפול עצמו
לכל הליך רפואי, באם מדובר
בניתוח או טיפול תקופתי, ישנם סטנדרטים קבועים וברורים אשר נקבעו בהסתמך על הידע הרפואי המקדים בנושא ועל ניסיון של טיפולים קודמים זהים. על הרופא לבדוק כי ההליך מתבצע כפי שנהוג על פי הנורמות המקובלות בתחום, עליו לוודא כי המכשור הרפואי תקין וסביבת העבודה מאפשרת התנהלות תקינה וסבירה של הטיפול.
במידה ומדובר בטיפול ארוך, על הרופא מוטלת החובה לבצע את הבדיקות הרלבנטיות ולהפנות את המטופל לבדיקות נוספות במידה וישנו צורך שכזה. בבוחנו את התנהלות הרופא, יבדוק השופט האם עמד הוא במבחן הרופא הסביר במהלך הטיפול תוך כדי הקפדה על הכללים המקובלים בתחום נשוא התביעה. כמו כן, האם נקט הרופא בזהירות המצופה ממנו בעת שלקח על עצמו את הטיפול.
לאחר שהטיפול נגמר, כיצד אמור ה"רופא הסביר" לנהוג?
לאחר שנסתיים הטיפול, מתחילה בדרך כלל תקופת החלמה, אשר לעיתים מהווה מרכיב מרכזי באופן שבו יתאושש המטופל מהטיפול הרפואי. אחריותו של הרופא לא תמה והוא מחויב למעקב מקצועי ומיומן, תוך הפנייה לבדיקות המתאימות והמשך הטיפולים הנכונים.
על הרופא להעניק לחולה את כל ההסברים הדרושים והמידע הרפואי לו הוא נזקק על מנת להשתקם במהרה ולחזור לתפקוד מהר ככל האפשר. במידה ועל המטופל להימנע מפעולות כאלו ואחרות, ולא השכיל הרופא ליידע אותו בכך, עלולה להיווצר עילה לרשלנות רפואית עקב אי עמידה במבחן הרופא הסביר.