האם רופא בלשכת גיוס היה אמור לאבחן גידול מולד?

בית המשפט המחוזי נדרש לדון בתביעה שעניינה רשלנות רפואית בצבא, אשר הוגשה על ידי חייל משוחרר, כנגד משרד הביטחון ואגף השיקום. התובע טען כי הרופאים הצבאיים שאר בדקו אותו לאורך שירותו, החל בבדיקות לפני גיוסו, התרשלו באבחון גידול – מולד מסוג קרניופרינגיומה. לטענתו, בעקבות האיחור בגילוי הגידול, סובל הוא כיום ממגוון של בעיות.

סלע המחלוקת בתיק, אשר עליו היו חלוקים המומחים משני צידי התביעה, היה האם הייתה רשלנות בשלב שלפני גיוסו של התובע לצה"ל. התובע וב"כ לא טענו כי הבדיקה הצבאית לא נערכה כדין, ובית המשפט היה אמור לדון בשאלה – האם לאור התסמינים בבדיקה זו, ניתן היה לייחס רשלנות רפואית לרופא הצבאי? דהיינו, האם התרשל הרופא המאבחן בכך שהפנה את התובע לרופא מומחה למחלות עיניים, אך לא הפנה אותו גם לרופא מקצועי בתחום הנוירולוגיה.

האם מדובר ב"רשלנות רפואית חמורה" כדברי המומחה מטעם התובע?

המומחה הרפואי מטעם התובע ייחס בחוות דעתו שצורפה לכתב התביעה, רשלנות רפואית חמורה לרופא הבודק במסגרת המשל"ב (מועמד לשירות ביטחון). עם זאת, השופטים קבעו כי אין לקבל את חוות דעתו שכן היא הוגשה כשש שנים לאחר הבדיקה נשוא התובענה.

בית המשפט ציין כי רופאים נוספים אשר בדקו את התובע לאורך השנים, מאז הבדיקה הראשונית ההיא, לא גילו אף הם את הגידול. לדברים אלו הצטרפה חוות דעתו של מומחה רפואי מטעם ההגנה, אשר תחום התמחותו הינו נוירולוגיה. מומחה זה טען בפני השופטים כי אף הוא לא בטוח שהיה מזהה קיומה של בעיה בהתאם לנתוני התובע בעת בדיקת המשל"ב.

חוכמה לאחר מעשה

השופטים ציינו בפסק הדין כי בדבריו של המומחה הרפואי מטעם התביעה, הייתה מידה גדולה של חוכמה לאחר מעשה. "ידוע הוא הדבר, כי בניתוח מצבים לאחור, באפשרותו של מומחה-רפואי לקבוע, כי סימנים מסויימים שהיו אצל חולה, בעבר, עשויים היו להתפרש בכמה וכמה מובנים", כתבו השופטים בפסק הדין", "ואפילו עד כדי כך לשייך את אותם הסימנים למחלה, כפי שהיא קיימת כיום אצל אותו חולה".

התובע טען כי קומתו במהלך הבדיקה הראשונית הייתה נמוכה אך השופטים סברו שלא מדובר היה בקומה נמוכה באופן חריג לבני גילו. התובע הוסיף וטען כי סבל מהיעדר סימני מין משניים, אך ניכר שלא הפנה האחרון את תשומת ליבו של הרופא המאבחן לסוגיה זו.

השופטים קבעו כי במקום בו התובע לא הלין בפני הרופא המאבחן לגבי משהו מסוים, אין לצפות מרופא זה להתמקד בתלונה מסוג אחר, או לחפש דברים אחרים. לסיכום, נתוני התובע לא "זעקו לשמיים" באופן בו היה על הרופא הצבאי להפנותו למומחה נוירולוגי ואין להטיל דרישה מסוג זה על רופא בלשכת הגיוס.