האם אי המלצה על הפלה הינה רשלנות רפואית?

בית המשפט המחוזי בחיפה נדרש לדון בתביעה שעניינה רשלנות רפואית בהיריון, שהוגשה על ידי קטין והוריו בעקבות הולדתו בעוולה, לכאורה, של הילד. הקטין נולד בבית החולים "רבקה זיו" בצפת כאשר הוא סובל משיתוק מוחין ונכות נוירולוגית בשיעור של 100%. על פי טענותיהם של הקטין והוריו, הרופא אשר ערך את המעקב אחר ההיריון, היה אמור להתריע בפניהם על הסכנות שהתגלו במהלך ההיריון, ומי שלא עשה זאת – הפר הוא כלפיהם את חובת הזהירות.

ההורים טענו למעשה שבמהלך ההיריון, לאחר שגילה הרופא כי קיימים פערים בין גילו של העובר לבין גודלו, היה עליו להפנות את תשומתם ליבם לנושא ולקבוע להם את הבדיקות המתאימות. לטענת ההורים, אי הפנייתם לבדיקות המתאימות, והימנעות מהסברה מפורטת של ההשלכות לגבי המשך ההיריון, ביטאו למעשה חוסר עמידה של הרופא במבחן "הרופא הסביר".

הרופא איבחן את הפיגור בהתפתחותו של העובר בבדיקה ידנית שערך לאם בשבוע ה-23 להיריון. בבדיקה זו מצא הרופא כי העובר הינו בגודל המתאים לשבוע 21, למרות שמדובר כבר בשבוע ה-23. אי לכך, הפנה הרופא את בני הזוג לבדיקת אולטראסאונד, בכדי לבחון את הנושא לעומקו. האם ביצעה את בדיקת האולטרא סאונד, אך שבה לביקורת אצל הרופא (מסיבות שלה) רק לאחר כחודש ושבוע מהבדיקה הראשונית. בבדיקה זו בדק הרופא את האם באופן ידני פעם נוספת וגילה כי עדיין קיים פער של שבועיים בין גיל העובר ולגודלו. לפיכך, הפנה הרופא את האם לבדיקת אולטרא סאונד נוספת, אשר בעקבות תוצאותיה הופנתה האחרונה לבית החולים, אושפזה, וילדה תינוק במשקל 613 ג’.

האם היה על הרופא לדאוג למעקב הדוק יותר?

שאלה ראשונה שנשאלה בבית המשפט, האם לאחר שאבחן הרופא את הפערים בגודלו של העובר בבדיקה הידנית הראשונה (שבוע 23), היה עליו לקבוע תור מוקדם ככל האפשר לבדיקת אולטרא סאונד. במילים אחרות – האם ה"המתנה" עד לבואה של האם כחודש ושבוע לאחר מכן, הינה רשלנות רפואית.

בית המשפט היה סבור שלא, שכן גם מחוות הדעת של המומחים מטעם הצדדים עלה שמדובר בפערים הגיוניים ונפוצים בין גודל לגיל אצל עוברים בשבועות אלו. אי לכך, הרופא פעל באופן שאינו רשלני בכך שהפנה את האם לבדיקת בירור. זאת ועוד, ידוע כי פערים בגילאים אלו של העובר, הינם נפוצים ברמה של 6% עד 9%, ועל כן לא הייתה כל רשלנות בדרך פעולתו של הרופא.

האם הרופא היה צריך להמליץ על הפלה?

ההורים טענו כי על הרופא היה להביאם למרפאתו מוקדם ככל האפשר, ולא להמתין במשך חודש ושבוע עד שתגיע האם לביקורת. עם זאת, בית המשפט קבע כי היות וההיריון היה כבר במעקב, ועבר את השלב בו ניתן לבצע הפלה, לא הייתה התנהלותו של הרופא רשלנית בעניין זה.

כמו כן, השופטת הוסיפה כי גם במידה והיה הרופא מתנהל באופן רשלני לאחר בדיקת האולטרא סאונד השנייה, לא היה בכך בכדי למוצאו אשם בנזקים של הילד. בתביעות שעניין רשלנות רפואית חשוב להוכיח גם את הקשר הסיבתי בין התנהגות הרופא לנזקים נשוא התובענה. עם זאת, בגילו של העובר בשלב זה, האם לא היה הוא נולד? השופטת ציינה כי גם בבדיקה הראשונית של הרופא, בשבוע ה-23 להיריון, לא היה זה סביר שרופא ימליץ על הפלה בגין איחור של שבועיים – אשר כאמור הינו דבר שאינו בלתי נתפס לחלוטין.

זאת ועוד, ואולי החשוב - ההורים גילו דעתם כאשר נמסר להם מצב העובר וסיכוייו להוולד בעל בריאות תקינה, כי הם מבקשים ליילדו. היות והם שבחרו ליילדו הייתה זו החלטה שלהם שגרמה להוולדו של התובע ולא מעשיו של הרופא. החלטה זו היה בה בכדי לנתק כל קשר סיבתי בין האיחור בהבאתם לבית החולים או בהפנייתם לועדת העל (לביצוע הפלה ע"י המתת העובר), לבין נזקיו של הילד.