רשלנות רפואית - סוגיית קשר סיבתי
אתר "רשלנות רפואית" מציג מידע עדכני לגבי קשר סיבתי בתביעות רשלנות רפואית. המידע כולל מאמרים, מדריכים , דוגמאות, פסקי דין וכדומה...
הקשר הסיבתי (הקש"ס) ברשלנות רפואית הינו ההוכחה שהשלכותיו של ההליך הרפואי הרשלני הן אלה שהובילו להיווצרותו של הנזק שנגרם לנפגע. הוכחה לקיום קשר סיבתי בבית המשפט אמורה להיות ברמה משכנעת של 51% לפחות. במידה ורשלנותו של הרופא הינה הסיבה לנזק הגופני נשוא התובענה, וקיים קשר סיבתי בין הרשלנות לנזק, קיימת עילה בעבור התובע לקבלת
פיצויים.
תביעות רבות עוסקות בקשר הסיבתי בין ההתרשלות הרפואית לבין הנזק הגופני או הנפשי, ופעמים לא מעטות מדובר בסלע המחלוקת בדיון. בדומה לחובת הזהירות, גם יסוד זה בעוולת הרשלנות מורכב משני חלקים, קשר סיבתי עובדתי וקשר סיבתי משפטי.
הקשר הסיבתי העובדתי
הקשר הסיבתי העובדתי, הינו למעשה מבחן ה"אלמלא". דהיינו, אלמלא היה מתבצע הטיפול הרפואי באופן בו התבצע, האם עדיין היה נגרם לנפגע הנזק נשוא התובענה. כמו כן, האם שיעורו של הנזק היה קטן או גדל בהתאמה לטיפול רפואי שונה. קשר זה הינו רלבנטי גם במידה והיה ניתן לצפות באופן סביר מן הרופא לנקוט
בטיפול מנע כלפי מחלה מסוימת (לדוגמא – הפניית חולה בקבוצת סיכון לבדיקות מקיפות יותר מהבדיקות הרגילות).
לא תמיד מתקיים קשר סיבתי ברור בין ההתרשלות לבין הנזק. דוגמאות לכך ניתן לראות כאשר הטיפול הרפואי היה נחלתם של מספר רופאים ולא רופא בודד. גם במקרים בהם הנזק הרפואי נגרם כתוצאה מהשתלשלות של אירועים, או כאשר מספר גורמים רפואיים חברו יחד להיווצרות הנזק, על השופט לבחון את העניין לעומקו.
הקשר הסיבתי המשפטי
הקשר הסיבתי המשפטי הינו מבחן אשר גורס כי לא די בכך שקיים קשר סיבתי עובדתי בין ההתרשלות לבין הנזק, אלא שהנזק שנגרם היה בתחום הסיכון הצפוי. על מנת לעמוד במבחן הקשר המשפטי, על המקרה לעבור שלוש משוכות:
מבחן הסיכון - עוולת הרשלנות תקפה כאשר ברור כי המחוקק התכוון להגן על הנפגע מפני נזקים מסוג נשוא התביעה. למשל, חולה מתחיל הליך רפואי ניתוחי, מבלי שהוא מודע לסיכונים הכרוכים בפעולה, ועקב הניתוח נגרמו לו נזקים. במקרה שכזה, הפר הרופא באופן בוטה את חובת
ההסכמה מדעת העולה
מחוק זכויות החולה, וברור כי פעל בניגוד לכוונתו של המחוקק.
מבחן הציפיות – מתוקף מבחן זה מתקיימת עוולת רשלנות רפואית כאשר השופט קובע כי ניתן היה לצפות מן הרופא לדעת שהוא בוחר בטיפול אשר יסכן את בריאותו של החולה ויסב לו נזק. במקרים אלו מפורק הנזק לארבעה גורמים – זהות החולה, סוג הנזק, היקף הנזק והאופן בו נגרם - אשר שילובם ביחד קובע האם נכשל הרופא במבחן הציפיות. לעיתים צופה הרופא כי ייגרם ממעשיו נזק מסוים, אך שיעורו של הנזק שנגרם בפועל גדול מציפיותיו.
מבחן השכל הישר – זהו הגורם העמום ביותר בהוכחת קיומו של קשר סיבתי משפטי בעוולת רשלנות. מדובר בהתרת קשר סיבתי בגין אירועים חריגים אשר לא ניתן היה לצפותם ולהם השפעה מכריעה על היווצרות הנזק. אירועים כאלה יכולים להיות אירועי טבע בלתי רגילים, סיטואציות מיוחדות של מקום וזמן ונזק שנגרם בגין גורם מתערב.
הכל או כלום?
במקרה בו מוכח הקשר הסיבתי בשיעור שהינו נמוך מ-50% (לדוגמא, מצב בו הוכח כי הייתה רשלנות אך הסיכוי שהיא שגרמה לנזק שנגרם הוא 40% בלבד), בית המשפט נוטה לדחות את גישת "הכל או לא כלום". פעמים רבות יעדיף השופט מתן פיצוי חלקי בדרך הסתברותית או בדרך של אומדן.