קשיש הגיש תביעה בגין רשלנות בניתוח ברך
.jpg)
התובע, יליד 1923, עבר בגיל 79 ניתוח להחלפת ברך בבית החולים "זיו" בצפת. הניתוח בוצע תחת הרדמה משולבת, ספינאלית ואפידורלית. במהלך הניתוח לא התרחשו אירועים טראומתיים או יוצאי דופן. התובע טען כי בעקבות הניתוח, אשר בוצע ברשלנות ותוך הפרת חובה חקוקה, הוא לקה בשיתוק בכף רגלו הימנית. לטענתו, חלו במקרה דנן התנאים להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", באופן אשר מעביר את נטל השכנוע לכתפי בית החולים.
עוד מאמרים בנושא:
רשלנות רפואית בניתוח להחלפת מפרק הברך, מתי ניתן להגיש תביעת פיצויים?
רשלנות רפואית באבחון ובטיפול בגידול בברך, מתי ניתן לקבל פיצויים?
ארתרוסקופיה של הברך רשלנות רפואית, מתי תוגש תביעה?
התובע טען כי בית החולים לא השכיל להוכיח כיצד אירע הנזק, לא הביא לעדות עדים רלבנטיים, וגרם לו לנזק ראייתי בגין העדר רשומה רפואית. אי לכך, התובע טען כי הוא זכאי לפיצויים. לטענתו, הוא סובל כיום מנכות רפואית ותפקודית בשיעורים של 40% ו-50% בהתאמה. הנתבעת, המפעילה את בית החולים, טענה כי מצבו התחלואי של התובע, עובר לניתוח, הוא זה אשר גרם לנזקו. לטענתה, מדובר בנזק אשר מקורו במצב בריאותי קודם ובין המגבלות הללו לבין הניתוח לא היה ולא כלום.
חוות דעת רפואיות ומינוי מומחים מטעם בית המשפט
התובע הגיש חוות דעת רפואית מטעמו אשר נערכה על ידי מומחה לכירורגיה אורטופדית של כף הרגל, ורופא בכיר במחלקה האורטופדית בבית החולים "כרמל". מנגד, הנתבעת הציגה חוות דעת רפואית מטעמה אשר נערכה על ידי מנתח אורטופד ומנהל המחלקה האורטופדית של ביה"ח "רמב"ם". בשל פערים בין חוות הדעת, מונה בהסכמת הצדדים מומחה רפואי מטעם בית המשפט.
המומחה הרפואי מטעם בית המשפט קבע בחוות דעתו כי התובע לא סבל מ-Full Drop Foot, אלא מקושי קל בהרמה גבית של אצבעות רגל ימין בזמן הליכה. המומחה הוסיף כי התובע אובחן זה מכבר כסובל משינויים ניווניים שונים, לאורך כל עמוד השדרה המותני, וכן מפריצות דיסק ובלטים. עם זאת, המומחה מטעם הוסיף כי היות והנזקים המדוברים הופיעו אצל התובע לאחר הניתוח, יש למנות מומחה נוסף מתחום ההרדמה.
בשל האמור מונה מנהל מחלקת ההרדמה בבית החולים "העמק" בעפולה, כמומחה רפואי נוסף. המומחה בתחום ההרדמה, בהסתמך על החומר הרפואי שהוגש לעיונו, קבע כי התובע סבל כבר לפני הניתוח מבעיות בכף רגל ימין. לטענתו, הוא סבל גם משינויים ניווניים בעמוד השדרה, מאוסטאופרוזיס בפרקים שונים (כולל פרקי הברכיים), והיצרות של תעלת עמוד השדרה המותני.
מומחה זה היה סבור כי לא נפלה רשלנות בביצוע ההרדמה, וזאת ניתן היה ללמוד מכך שהתובע לא התלונן על כאבים ולא התבצעה פגיעה שורשית לאחר החדרת המחט. בית המשפט קבע כי עמדות הרופאים המומחים מקובלות עליו. בפסק הדין נכתב כי כלל הרופאים אשר העידו בתיק טענו כי התובע סבל מזה שנים רבות, הרבה לפני הניתוח, מבעיות אורטופדיות שונות.
הדברים מצאו אף ביטוי בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע. "כאן המקום להזכיר כי ככלל, חוות דעתם של מומחים מטעם בית המשפט זוכות למשקל מיוחד ועדיף על פני חוות דעת מטעם הצדדים היריבים, והנטייה היא שלא לסטות מהן, אלא בהתקיימה של סיבה בולטת לעין. כך בהתאם לקביעה שהוכרה בפסיקה, לפיה חוות הדעת מטעם בית המשפט מביאה בפניו תמונה מקצועית, אובייקטיבית ומקיפה", נכתב בפסק הדין.