רשלנות רפואית בתסמונת נונאן, מתי תוגש תביעה?

תסמונת נונאן היא מחלה גנטית שמקורה בפגיעה באחד הגנים שירש העובר מהוריו ללא פגיעה בכרומוזומים שלו. התסמונת מאופיינת בתווי פנים ייחודיים, קומה נמוכה, עיוותים של בית החזה, בעיות בקרישת הדם והיצרות מסתם ריאתי ועוד. 

במקרים רבים התסמונת עלולה להופיע אצל ילדים הלוקים בפיגור שכלי, והיא עלולה לגרום לבעיות רפואיות רב מערכתיות בלב, במערכת השלד ועוד, לכן היא מחייבת מעקב על ידי צוות רפואי רב מקצועי בהתאם למצבו של החולה. 

כאשר תסמונת נונאן מאובחנת בעובר במהלך ההריון, ההורים רשאים להגיש בקשה להפסקת ההריון. לכן אי גילוי מום גנטי של התסמונת עקב אי הפניית ההורים לייעוץ גנטי, או טעות באבחון במהלך ההריון יכולים להוות עילה לתביעה בגין רשלנות רפואית. 

כמו כן, כאשר מתקבלת החלטה על ידי ההורים להמשיך את ההיריון למרות התסמונת, הצוות הרפואי נדרש לבצע מעקב תוך שימת דגש על מומים לבביים בעובר, על כן, במקרה שלא נערך מעקב כנדרש, וכתוצאה מכך נגרם נזק לעובר, ניתן להגיש תביעת פיצויים. 

כדי להגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית בגין תסמונת נונאן, יש לפנות אל מומחה רפואי ולהציג בפני בית המשפט חוות דעת רפואית, המוכיחה כי בעקבות רשלנות רפואית התסמונת לא אובחנה בעובר, או כתוצאה מפענוח שגוי של הממצאים באבחון תסמונת נונאן נגרם נזק חמור המצדיק תשלום פיצויים.

קיצור תוחלת חיים עקב תסמונת נונאן

התובעת הגישה תביעה שעניינה רשלנות רפואית בלידה בגין תסמונת נונאן שממנה היא סובלת. התסמונת התגלתה לאחר לידתה ובית המשפט קבע כי מקורה ברשלנות הצוות הרפואי. על פי חוות דעתו של מומחה לרפואת ילדים ולנוירולוגיה של הילד, נקבע כי מבחינה קרדיולוגית, ובשל מחלת הלב המורכבת של התובעת, הסובלת מתסמונת של פגם גנטי אשר תוצאתו פיגור שכלי ומוטורי ונזקים קרדיולוגים, יהיה קיצור בתוחלת חייה, לעומת תוחלת החיים שלפי הממוצע הסטטיסטי.

השאלה שעמדה להכרעה בפני בית המשפט הייתה על פי איזו תוחלת חיים יש לפסוק את הפיצויים לתובעת. בסוגיה זו התחבטו מומחים רפואיים משני הצדדים, כאשר מומחים מטעם התביעה ניסו להוכיח שחייה של התובעת יהיו ארוכים ואילו חוות הדעת מטעם ההגנה קבעה הערכות על חיים קצרים יותר. בית המשפט נדרש להחליט בין הקביעות של שני מומחים לקרדיולוגיה מטעם הצדדים.

מומחה לקרדיולוגיה מטעם הרופאים ציין כי במשך כל שנותיו כקרדיולוג בבית החולים, היו רק שני חולים עם תסמונת נונאן שעברו את העשור השני לחייהם. אי לכך, העריך כי התובעת לא תשרוד אחרי העשור השני לחייה. מומחה נוסף מטעם ההגנה טען כי בשל בעיות הלב שמהם סובלת התובעת, יש להאריך את קיצור תוחלת חייה בחמש עד שבע שנים לפחות. 

לעומתם, מומחה לשיקום מטעם התביעה טען כי לבעיות הלב של התובעת לא תהיינה כל השפעה על תוחלת חייה. מומחה לקרדיולוגיה מטעם התובעים העריך את חייה של התובעת בכ-50 שנה לפחות, והביא דוגמה של מטופלים הסובלים מתסמונת נונאן החיים למעלה מ-60 שנה לאחר ניתוח לב. בבית המשפט הוצגו גם תוצאותיה של בדיקה שנערכה לתובעת על ידי מספר מומחים ובה נקבע שבעיית הלב שאובחנה אצלה הייתה קלה עד בינונית. השאלה שעמדה למעשה במחלוקת הייתה מה יהיה מצבה בהמשך.

השופטים קבעו כי יש לאזן בין חוות הדעת השונות

בית המשפט קבע כי יש למצוא את עמק השווה בין המומחים השונים. השופטים התייחסו לכך שהמומחה הקרדיולוגי מטעם ההגנה טען שתי טענות שונות בשני שלבים של הדיון. בחלקו הראשון של הדיון, אשר עסק בהוכחת אחריות הרופאים, טען המומחה כי מכיר הוא חולים הסובלים מתסמונת נונאן וחיים למעלה מ-40 שנה. עם זאת, בשלב השני של קביעת מידת הנזק, שינה המומחה את עורו וקבע כי לא קיימים סיכויים רבים שהתובעת תעבור את העשור השני לחייה.

יש לציין גם כי המומחה מטעם ההגנה לא בדק את התובעת לפני שערך את חוות דעתו בעניין הנזק. כמו כן, המומחים משני הצדדים לא היו חלוקים על כך שניתוחים ובעיקר השתלת לב, עשויים לשפר את מצבה של התובעת ולהאריך את חייה. עם זאת, שיקול זה לא הובא בחשבון בחוות דעתו של המומחה מטעם ההגנה.