רשלנות רפואית בצהבת
צהבת היא מחלה נגיפית הגורמת לפגיעה בתאי הכבד וכתוצאה מכך צבע העור והעיניים משתנים לצהוב. הצבע נוצר כתוצאה מהצטברות של עודף פיגמנט הבילירובין עקב תפקוד לקוי של הכבד. ישנם כמה סוגי נגיפים למחלת הצהבת והמוכרים שבהם הם הפטיטיס A, B ו-C.
וירוס הצהבת מועבר על ידי רוק או הפרשות גוף אחרות, ונגיף המחלה יכול לשרוד על מוצרי מזון שונים אפילו חודש ימים ולהוות מקור הדבקה. צהבת עשויה להיגרם מסיבות שונות, במהלך הלידה, כתוצאה משתייה מרובה של אלכוהול, בעקבות הצטברות רעלים בשל תופעת לוואי לנטילת תרופות שונות, כתוצאה מגידול בדרכי המרה או הכבד, עקב הדבקה בקטריאלית ועקב הדבקה בנגיפים.
דרכי ההדבקה בנגיף עלולות להיות בשל תרומת דם או תרומת איבר להשתלה של תורם שנדבק בעבר, שימוש באותו המזרק על ידי משתמשי סמים, שאחד מהם נדבק בעבר בנגיף. טיפולי דיאליזה ממושכים, פציעה ממזרק מזוהם, קיום יחסי מין עם נשאים של הנגיף, והידבקות במהלך לידה לאמהות שהן נשאיות של הנגיף.
אבחון שגוי של מחלת צהבת עלול להיות עילה להגשת תביעת רשלנות רפואית, כאשר קיים קשר סיבתי בין האבחון הלקוי לנזק שנגרם למטופל. הדבקה בצהבת בבית חולים או בעת מתן טיפול רפואי עלולה להיות גם היא עילה להגשת תביעה, וכן מתן טיפול לא מתאים לחולה צהבת.
תביעת רשלנות רפואית בגין אי טיפול בצהבת
תביעת רשלנות רפואית בגין צהבת אשר גרמה לנזק בלתי הפיך לתינוק הונחה לפתחו של בית המשפט המחוזי. התביעה הוגשה על סך של 22 מיליון שקלים על ידי הורים לתינוקת הסובלת מנכות ופיגור שכלי קשה. ההורים טענו כי הנזקים אשר נגרמו לילדה היו תולדה של אי טיפול ראוי בצהבת בה לקתה התינוקת.
על פי המתואר בתביעה, האם שהייתה בשבוע ה - 35 להריונה, אושפזה בבית החולים לניאדו בנתניה. לטענת התובעים, עם אשפוזה, היה ידוע לבית החולים שהאם לוקה במחסור באנזים G6PD, אשר עלול לגרום לצהבת בכך שהוא גורם לאי פירוק מולקולות הבילירובין. לאחר חמישה ימי אשפוז, האם ילדה את בתה במהלך לידה רגילה, ושוחררה לביתה כאשר ערכי הבילירובין שלה גבוהים מהנורמה פי 12.
בדף השחרור אף נרשם כי קיים חשד לתסמונת העלולה לגרום לפגיעה מוחית בגין הצטברות בילירובין. ההורים נשלחו הביתה ונאמר להם להגיע בתוך יומיים לביקורת בקופת חולים. כאשר הגיעו עם הילדה לקופת חולים האחות במרפאה לא ייחסה חשיבות לנתונים המדוברים ונאמר להם לחזור בתוך כמה ימים למעקב נוסף. עם זאת, מצב התינוקת החל להתדרדר והאם התקשרה לבית החולים ונאמר לה להגיע למחרת בבוקר.
ההורים חזרו עם הילדה לבית החולים כאשר היא סובלת מעוויתות ופרכוסים. עם זאת, ולמרות שההורים הגיעו בשעת בוקר, הטיפול שניתן לילדה היה רק לקראת הצהריים, ולמעשה, הטיפול בפועל ניתן רק בשעה תשע בערב, כעשר שעות לאחר המועד הדרוש. ההורים צירפו לכתב התביעה חוות דעת רפואית של מומחה בתחום הפגים והילודים, אשר סבר כי מדובר ברשלנות רפואית.
לדברי המומחה, כאשר מדובר בפגים, בילירובין חודר למוח גם בכמויות קטנות במיוחד ועל כן היה חשוב לערוך מעקב קפדני אחר מצבה של התינוקת. המומחה קבע בחוות דעתו כי הטיפול אשר ניתן לתינוקת כשבוע ימים לאחר הלידה, לאור ערכי הבילירובין הגבוהים עם שחרורה מבית החולים, היה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי.
ההורים טענו כי אין ספק שמדובר במקרה של רשלנות רפואית בלידה. על כן דרשו פיצויים עבור בתם אשר תסבול במשך כל ימי חייה מפיגור שכלי, חירשות, הפרעות בהליכה, פזילה, פגיעות מוטוריות, מגבלות ראיה ופגיעות נפשיות נוספות.