האם רשלנות בלידה בגין אי אבחון סיכוי לאירוע פרע כתפיים?

ע"א 6992/09
במאי 1986 הגיעה אישה לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים לאחר ירידת מים. האישה, אשר ביקשה ללדת את בנה השני, הגיעה לבית החולים כאשר היא נמצאת בשבוע ה-38 להריונה. עם קבלתה, נבדקה האישה על ידי מיילדת וחוברה למוניטור. הלידה התחילה כלידה רגילה אך בשלב מסוים התפתח בחדר הלידה אירוע של פרע כתפיים. לבסוף, הילד חולץ מבטן אימו על ידי המיילדות. יודגש כי צוות המיילדות ניסה לקרוא לרופא מומחה עם התפתחות אירוע פרע הכתפיים.
לאחר הלידה, הילד אובחן כסובל מתסמונת פרע כתפיים, תסמונת ERB. יצוין כי השיתוק נרפא עם השנים וכיום הילד איננו סובל מתסמונת זו. התביעה הוגשה אפוא בגין הנזק הנוירולוגי הקשה אשר נגרם לקטין, אם בשל מום מולד ואם בשל מהלך לידתו. המערער ובני משפחתו טענו כי נזק זה בא לידי ביטוי בהתקפי אפילפסיה, פיגור שכלי, פיגור מוטורי, ופגיעה קשה בראיה.
בית המשפט המחוזי בחן את המקרה וקבע כי היות והתיעוד הרפואי בעניינו של התובע היה לוקה בחסר, אזי יש להפוך את נטל הראיה. דהיינו, הוטל על הרופאים להוכיח שלא מדובר ברשלנות. הרופאים השכילו להרים את הנטל האמור והתביעה נדחתה.
בית המשפט: "לא מדובר ברשלנות בלידה"
בפסק הדין נקבע כי אין עסקינן ברשלנות בלידה. ראשית, נדחתה טענת התובעים בנוגע לחובה כי כל יולדת המגיעה לבית החולים תיבדק על ידי רופא. בפסק הדין נכתב כי בתקופה נשוא התובענה לא הייתה חובה כאמור. כמו כן, בית המשפט דחה גם את הטענה כי הייתה אינדיקציה קודמת לסיכון שיתרחש אירוע פרע כתפיים. מבחינה עובדתית, נקבע כי המיילדות פעלו כשורה וכאשר התברר שנוצר מצב של פרע כתפיים רצה אחת מהן לקרוא לרופא מומחה. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענות בית החולים כסבירות לכך ששני הרופאים שהיו במחלקה היו עסוקים בניתוח קיסרי עם יולדת אחרת.
עוד מאמרים בנושא:
פרע כתפיים, מתי תוגש תביעת רשלנות רפואית?
התובעים טענו עוד כי המיילדות לא ביצעו אפיזיוטומיה (חיתוך בין הנקבים) אשר הייתה יכולה לסייע ליציאת העובר. נקבע כי בנסיבות המקרה, פעולה זו לא הייתה אפקטיבית בין כה וכה. טענה נוספת אשר הוצגה על ידי התובעים הייתה כי המיילדות לחצו על בטנה של האישה וראשו של היילוד נמשך בחוזקה. גם טענות אלה לא התקבלו. לסיכום, ואולי חשוב מכל, גם מומחה מטעם התובעים הודה כי הנזקים אשר נגרמו לתובע לא נגרמו לו במהלך הלידה כי אם במהלך ההריון. דהיינו, מדובר בפגם מולד אשר נוצר ללא קשר ללידה. בני המשפחה לא השלימו עם פסק הדין והגישו ערעור עליו לבית המשפט העליון. לדאבונם, בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי יש לאשר את פסק דינו של בית משפט קמא.
האם הרופאים היו צריכים לאבחן אירוע פרע כתפיים?
אחת מטענותיהם של התובעים הייתה כי הרופאים היו צריכים לאבחן מראש שקיים סיכון לאירוע פרע כתפיים. אכן, קבע בית המשפט, הלידה במקרה דנן הייתה לידה קשה. כמו כן, התפתח בלידה אירוע "פרע כתפיים" אשר הוגדר לא אחת כ"סיוטו של כל מיילד".
עם זאת, בית המשפט העליון בחן את הראיות וחוות הדעת הרפואיות וקבע כי לא היה ניתן לצפות את האירוע הנ"ל. דהיינו, לא היה ממש בטענותיהם של בני המשפחה לכך שהרופאים היו צריכים מלכתחילה ליילד את האישה בניתוח קיסרי. "בגיליון הקבלה של המערערת נרשם כי היא דיווחה על הריון ולידה תקינים, משקל התינוק בלידה הראשונה של האישה היה 3.6 ק"ג, מהלך ההריון נשוא התובענה היה תקין, במהלך ההריון האישה עברה בדיקות אולטרה-סאונד שלוש פעמים ותוצאותיהן היו תקינות. כמו כן, היא עברה בדיקת אולטרה-סאונד גם בבית החולים (אשר נמצאה תקינה). מכאן, שלא הייתה כל עדות לחשד אפשרי כי המדובר בעובר גדול במיוחד. ואכן, המערער נולד במשקל 3.9 ק"ג בלבד".