שיתוק בעקבות רשלנות רפואית במתן זריקת אפידורלית בצוואר - פסק דין
9624/05 יעל ישורון נ’ ד"ר פרידמן נייגר
- רשלנות רפואית בפעולת הזרקה
- פרקטיקה רפואית כאשר נגרמים כאבים למטופל במהלך הזרקה
עובדות המקרה:
התובעת, ילידת שנת 1955, עברה בשנת 1996 כריתה תת-שלמה של בלוטת המגן. זמן מה אחר כך החלה התובעת לסבול מכאבים בצוואר שהקרינו גם ליד השמאלית. התובעת נבדקה ולא נמצא אצלה חסר נוירולוגי, ולקראת סוף שנת 1997 ביקרה אצל הנתבעת, שהייתה מנהלת מרפאת הכאב בבית-החולים בילינסון.
הנתבעת הציעה לתובעת טיפול של הזרקה אפידוראלית באזור הצוואר, שאמור לשכך את הכאב. התובעת סובלת היום משיתוק חלקי וממגבלות בידה השמאלית, והיא מבקשת לקשור את הנזק הזה להתרשלות בביצוע הטיפול האמור.
מה הפרקטיקה הרפואית הראויה כאשר נגרמים כאבים עזים למטופל במהלך הזרקה?
בית-המשפט, לאחר שבחן את חוות-הדעת וכן מאמרים רפואיים שהוגשו לו, כי הפרקטיקה הראוייה היא להפסיק את ההזרקה למשמע תלונות של המטופל על כאבים עזים. עם זאת, בית-המשפט קבע כי
"ספק אם ניתן, לאחר פרק הזמן שעבר מאז האירועים, להגיע לממצא ברור באשר לדברים שנאמרו על-ידי התובעת לנתבעת. גם אם התובעת התלוננה על כאבים, ואולי אף ביקשה להפסיק את הזריקה, לא ניתן לשחזר את מילותיה המדוייקות.
לכן, אין לפסול את האפשרות כי דברים שאמרה התובעת לנתבעת על כאבים שהיא סובלת, ובקשתה להפסיק את ההזרקה, לא היו שונים מדבריהם של חולים אחרים שאמרו דברים דומים, ושלגביהם לא יכולה להיות מחלוקת שההתוויה הנכונה הייתה שלא להפסיק את ההזרקה. כאמור, ההתוויה, כפי שעולה מהספרות הרפואית שהוגשה, להפסיק ההזרקה, לא הייתה בשל כאב כלשהו, אלא הפרעות בתחושה העשויות ללמד על טראומה לעצב, כאב בהזרקה וכאב פולח".
לסיכום- בית-המשפט קבע, איפוא, כי לא ניתן לקבוע, היום, שהיה זה בלתי סביר להמשיך בהזרקה חרף תחושת הכאב שהביעה התובעת. בכל הנוגע להסטת המחט לא מצא בית-המשפט התרשלות במעשיה של הנתבעת.
פיצוי כאשר לא הייתה רשלנות בתהליך הרפואי אך לא הוסבר הסיכון מההליך:
בית-המשפט, לאחר שבחן את חוות-הדעת הרפואיות שבאו בפניו, בא לכלל מסקנה כי הוכח הקשר הסיבתי העובדתי בין ההזרקה לבין הנזק שנגרם לידה של התובעת. עם זאת, הוסיף וקבע בית-המשפט כי לא הוכחה התרשלות מצד הנתבעת בביצוע ההזרקה.
ברם, בית-המשפט מצא את המשיבים אחראים לנזקיה של התובעת, ומסקנה זו השתית על העקרון המחייב קבלת הסכמה מדעת של החולה לטיפול עובר לביצועו. הנתבעת, כך נקבע, לא הזהירה כנדרש את התובעת מפני הסיכון של שיתוק ביד בעקבות הטיפול. בית-המשפט קבע כי לו הייתה מוזהרת התובעת כאמור, היא הייתה ממאנת לעבור את הטיפול.
גובה הפיצויים:
לעניין שיעור הפיצויים המגיעים לתובעת פסק בית-המשפט סכומים כדלקמן:
380,000 ש"ח בגין כאב וסבל,
293,419 ש"ח בגין הפסד השתכרות בעתיד (הפסד חודשי של 2,000 ש"ח עד גיל 65 שנים), 172,530 ש"ח בגין עזרת הזולת בעתיד,
30,000 ש"ח בגין הוצאות עבור אוכל ותיקון פרטי לבוש,
8,000 ש"ח בגין ניידות,
5,157 ש"ח בגין פיזיותרפיה,
סך כל הפיצוי הסתכם בסכום של 889,108 ₪
על סכום זה ערערה התובעת ונפסקו לה בערעור 200,000 ש"ח
נוספים- סה"כ 1,089,108 ש"ח