פסק דין בעניין רשלנות בניתוח הצרת אבי עורקים - פיצויים עונשיים בגין שיתוק

המערער 1 הוא אחד משני בנים-תאומים שנולד למערערים 3-2 ביום 5.11.1998, בבית החולים משגב לדך שבירושלים. המערער נולד בשבוע ה- 35 להריון, במשקל 1,222 גרם, והוא סובל למרבה הצער מבעיות חמורות עקב פגיעה מוחית קשה. האם מדובר במקרה של רשלנות בהריון?

אולם לא באלה עסקינן היום, כי אם בנזק אחר שנגרם לידו השמאלית של המערער, לפי הנטען עקב רשלנות בניתוח לתיקון היצרות באבי העורקים. המערערים טוענים כי נזקו של המערער, המתבטא בשיתוק ובעיוות בידו השמאלית, נובע מפגיעה עצבית שארעה במהלך הניתוח.

האם יש לקבל את הערעור?

1. שני הצדדים מלינים על גובה הפיצויים שנפסקו למערער. הטענה המרכזית של המערערים נוגעת לסירובו של בית המשפט המחוזי לפסוק להם פיצויים עונשיים, לאמור: פיצויים שלא נועדו לתכלית תרופתית אלא הם נפסקים מעבר לסכום נזקו של התובע. טענתם העיקרית היא כי המחדלים שנפלו ברישומים הרפואיים במקרה זה, והצורך להרתיע את הגורמים הרפואיים מפני "העלמות רשומות רפואיות" אשר הפכה "למכת מדינה" – כלשונם – מצדיקים פסיקת פיצויים עונשיים. הדבר מתחייב גם, לדידם, מן האדישות שגילו לדעתם הרופאים כלפי המערער.

2. הפסיקה בישראל הכירה לא פעם באפשרות לפסוק פיצויים עונשיים בתביעה נזיקית, אך הדבר לא נעשה לעיתים קרובות. בתי המשפט לא אוו לפסוק פיצויים עונשיים בתיקי רשלנות רפואית – אף במקום שבו התנהלות הגורם הרפואי העלתה "תהיות רבות" – וזאת משלא נמצא כי "מדובר בהתנהגות מגונה ומקוממת עד כדי השתת פיצויים עונשיים בגינה".

3. הדברים יפים גם לענייננו, ולא למותר לציין את המובן מאליו במקרה זה, כי הרופאים – גם אם התרשלו – לא כיוונו לרע ולא פעלו בזדון.

4. במקרה זה עלתה שאלה באשר לפיצוי בגין נזק לא ממוני. השאלה התעוררה בשני מישורים: ראשית, העובדה שנזקו של המערער נשוא התביעה הנוכחית מתווסף לנכות חמורה נוספת, מקדמית, המתבטאת בין היתר בשיתוק מוחין בארבע הגפיים. שנית, העובדה שנזקו המקדמי של המערער כולל גם פיגור שכלי עמוק. לגבי המישור הראשון, צדק בית המשפט בקבעו כי אין לחייב את המשיבה אלא בגין תוספת הכאב והסבל שהמערער נחשף לה בשל התרשלותה. לגבי המישור השני, הבהיר בית המשפט כי לא הוכח שהמערער אינו מסוגל – בשל הפיגור השכלי – לחוש את סבלו. בית המשפט ציין כי העובדה שלפי חוות-הדעת הרפואית אין הוא מגלה הבנה לנעשה אינה משמיעה לנו דבר על תחושותיו. בית המשפט הוסיף וציין כי הפגם האסתטי שהוסב למערער עלול להרחיק אנשים ממנו ולהסב לו סבל. בסיכומם של דברים נקבע כי "לא הוכח שסבלו של התובע שונה במהותו מסבלו של אדם בריא". גם בעניין זה קביעתו של בית המשפט מקובלת.

לסיכום,

בתי המשפט לא אוו לפסוק פיצויים עונשיים בתיקי רשלנות רפואית – אף במקום שבו התנהלות הגורם הרפואי העלתה "תהיות רבות" – וזאת משלא נמצא כי "מדובר בהתנהגות מגונה ומקוממת עד כדי השתת פיצויים עונשיים בגינה".