רשלנות רפואית בזריקת אלחוש אצל רופא שיניים - חובת הזהירות
.jpg)
935/95 רביד משה נ' דניס קליפורד-
סטנדרט ה"רופא הסביר" והגורמים המשפיעים על קביעתו, הסתמכות רופא על נוהג רפואי והשפעתה על חובת הזהירות של הרופא כלפי המטופל, מצב בו מקבל המטופל טיפול שאינו אופטימלי, שיקולי מדיניות של ביהמ"ש בקביעת סטנדרט ההתרשלות של ה"רופא הסביר"
עובדות המקרה:
במסגרת טיפול שיניים הזריק המטפל למטופלת זריקת אלחוש מקומית. לאחר קבלת הזריקה התמוטטה המערערת והיא סובלת ממגבלת בגפיים ומנזק מוחי. חומר האלחוש הוזרק למטופלת ללא אפשרות שאיבה ובאופן שלא מאפשר זיהוי כי המזרק חדר לעורק בעת הזרק חומר האלחוש.
מה מנחה את ביהמ"ש בקביעתו מה רמת ההתנהגות של הרופא הסביר?
ההנחה המשמשת את ביהמ"ש כדי לבחון את סנטנדרט ההתנהגות של הרופא הסביר, לפיו יקבע אם הייתה רשלנות הינה נקיטת אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע או להפחית ככל האפשר את הסיכון הצפוי מפעולתו.
האם הסתמכותו של רופא על נוהג או פרקטיקה רפואית מסויימת מספיקה כדי למלא את חובת הזהירות שלו?
הסתמכות על הפרקטיקה הנהוגה אינה פוטרת את המטפל בחבות בחובת הזהירות ומאחריות נזיקית. במקרה זה שימוש במזרק שאינו שואב אשר ידוע בעולם הרפואה כי הוא עשוי לגרום לתופעות לוואי יכול בנסיבות העניין להספיק כדי להפר את חובת הזהירות של המטפל למרות שהנוהג בתחום גם הוא שימוש במזרק שאינו שואב.
העובדה שהרופא נהג בהתאם לפרקטיקה המקובלת בתחומו באותו זמן לא מעניקה לרופא הגנה מוחלטת. עם זאת, רק במקרים חריגים תסווג פרקטיקה כללית ונוהגת כרשלנית.
מה השפעתו של רמת הסיכון של הטיפול על חובת הזהירות של הרופא?
ככל שעולה רמת הסיכון שבטיפול כך נדרש הרופא ליתר זהירות. כמו כן, יש חשיבות לאפשרות הרופא לדעת על הסיכון מראש לאור מקרים מדווחים בספרות המקצועית לפיהם יכול הרופא להעריך מראש נזק מסויים שייגרם לחולה מסויים עקב טיפול מסויים.
האם מצב בו מטופל לא קיבל את הטיפול האופטימלי מהווה אוטומטית התרשלות?
במידה והרופא אינו מעניק את הטיפול האופטימלי בסוגיה רפואית מסויימת הוא לא בהכרח נוהג ברשלנות כלפי המטופל. יכול להיות מצב בו הרופא לא העניק למטופל את הטיפול הטוב ביותר אך הטיפול לא עלה כדי התרשלות.
מה השיקולים לפיהם יכריע ביהמ"ש מהו סטנדרט ההתנהגות של "רופא סביר" לנהוג לפיו?
השאלה מהי רמת ההתנהגות שעל רופא סביר לנהוג לפיה היא שאלה נורמטיבית שתוכרע בביהמ"ש משיקולים של מדיניות משפטית שתביא בחשבון בין היתר את מידת הסיכון, את ההתסברות להתרחשות נזק, את עלות האמצעים הדרושים למניעתו, את הערך החברתי של שלילת ההתנהגות שגרמה לנזק ואת היכולת היחסית למנוע את הנזק. הכל לפי ההנחה שעל המטפל לנקוט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע או למזער למינימום את הסיכון הצפוי מהפעולה שהוא עתיד לבצע במטופל.
אילו שיקולי מדיניות עלולים לגרום לביהמ"ש שלא להטיל חובת זהירות על הרופא?
בסוגיות רשלנות רפואית קיימים שיקולים רבים שלא להטיל חובת זהירות על הרופא כדי לאפשר התנהלות תקינה של מערכת הרפואה. בין השיקולים העיקריים, חשש מהכבדת יתר על הרופאים וחשש ממצב בו הרופאים עסוקים בהתגוננות משפטית ולא בפרוצדורה הרפואית.
בפסק הדין נקבע כי חדירה של המזרק לעורק אינה נדירה במיוחד. בנוסף, חדירה שכזו לעורק עלולה לגרום לכך שחומר האלחוש יזרום לכיוון המוח ויגרום לפגיעה במטופל. לפיכך, יש למזער את הסיכון בייחוד כאשר קיים למזעור הסיכון פתרון פשוט בדמות מזרק שוב שהוא זמין, אינו כרוך בחסרונות טיפוליים ועלותו אינה גבוהה. לכן, המנעות משימוש במזרק ובחירה בחלופה מסוכנת יותר- עולה כדי התרשלות.