רשלנות רופא עור, באילו מקרים תוגש תביעה בגין רשלנות רפואית בדרמטולוגיה?
דרמטולוגיה היא ענף ברפואה העוסק באבחון ובטיפול של מחלות עור, ובעיות קוסמטיקה של העור, הקרקפת, השיער והציפורניים. כולל: תופעות אלרגיות של העור, גידולים בעור כמו: מלנומה וקרצינומה, מחלות עור על רקע גנטי, כמו: פסוריאזיס ואטופיק דרמטיטיס, מחלות זיהומיות כמו: אבעבועות רוח וסקביאס ומחלות אוטואימוניות עם מעורבות עורית כמו זאבת.
דרמטולוג הוא רופא המתמחה בטיפול בעיות שונות בעור. תפקידו הראשוני הוא לאבחן את הבעיה שהובילה את המטופל לפנות אליו. הטיפול מתבצע בהתאם לתוצאות הבדיקה, ויכול להיות באמצעות מתן תרופות אנטיביוטיות לטיפול מערכתי במחלה עורית, משחות סטרואידיות, הזרקת תכשירים שונים כמו בוטוקס וכדומה.
ישנן מחלות עור שעלולות להיות מסוכנות ביותר, כמו סרטן, אשר אבחון לקוי או עיכוב במתן אבחון, עשויים להיות קטלניים. לפיכך, אבחון רשלני, אי הפניה לאבחון, חוסר מעקב לאחר ניתוח להסרת גידול ואי מעקב אחר נקודות וכתמים בעור, יכולים להוות עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית.
כדי להגיש תביעה נגד רופא עור בגין רשלנות, על התובע מוטלת חובת ההוכחה ועליו להצטייד בחוות דעת רפואית מטעם רופא עור, אשר תפרט מה הייתה הרשלנות ואילו נזקים נגרמו כתוצאה מהטיפול הרשלני מבחינת סיכויי החלמה, טיפולים נדרשים, הוצאות שונות, נכות רפואית וכדומה.
תביעה נגד רופאת עור בגין רשלנות באבחון מלנומה
אדם שחלה במלנומה אשר התגלתה בגופו בשנת 2001, הגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד רופאת עור אשר טיפלה בו מאז משנת 1981 בגין רשלנות באבחון מחלתו. בית המשפט נדרש להכריע האם מדובר במקרה של רשלנות רפואית והאם התובע זכאי לתשלום פיצויים.
לאחר בחינת המקרה, סבר בית המשפט כי בדיקת הביופסיה משנת 1997 הייתה תקינה ולא היה מקום להתייחס אליה כאל חשד למלנומה, על כל המשתמע מכך. כמו כן, סבר כי לא לכל מחלה יש תרופה, ואף אם זוהתה המחלה, לא תמיד נמצא מה המקור שלה.
בית המשפט התרשם כי במשך שנים רבות טיפלה רופאת העור בתובע במרווחי זמן סבירים, תוך שהיא בודקת אותו, מסבירה לו, ומעניקה לו טיפול שכל רופא סביר אמור לתת למטופל. לפיכך התנהלותה מבטאת רפואה במיטבה. גם אם היו תקופות שהתובע לא הגיע למרפאתה, הרי, שבמיוחד לאור מונחי אותן השנים, אין בכך כדי להצביע על הזנחת הטיפול בו.
הלכה פסוקה היא כי לביסוס עוולה של היעדר הסכמה מדעת יש צורך להוכיח כי הסיכון שלגביו נטען כי לא הוסבר, התממש, כלומר, ישנו קשר סיבתי בין ממצאי הבדיקה שנערכה לתובע והטיפול בו, לבין האיחור באבחון מחלתו. הקשר הסיבתי המשפטי בין האשם לנזק מתקיים רק כאשר המזיק יכול היה לצפות כי כתוצאה ממעשיו ייגרם הנזק הנטען.
ואולם התובע לא הוכיח כי מתקיים קשר סיבתי, לא עובדתי ולא משפטי, בין ממצאי הבדיקה לבין המחלה שהתגלתה בגופו לימים, לרבות העובדה שלא הוכחה - שלפיה מקור המלנומה היה מהשומה בגב, ועל כן לא מתקיימת עילת תביעה אף בגין היעדר הסכמה מדעת או תקיפה.
בית המשפט הגיע למסקנה כי כל עוד לא ניתן לבצע בדיקה חוזרת, אשר הייתה שופכת אור על טענות התובע, מאששת או שוללת אותן באופן חד משמעי, הרי שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח אחרת. בסופו של דבר קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעה, מכיוון שהתובע לא הוכיח כי מתקיים קשר סיבתי, לא עובדתי ולא משפטי, בין ממצאי הבדיקה לבין המחלה שהתגלתה בגופו לימים.