פסק דין ברשלנות רפואית - ``הדבר מעיד על עצמו`` ללא הגשת חוות דעת רפואית?

תא 6204/08

עובדות המקרה  

המשיבה הגישה תובענה לפיצויי נזיקין בעילה של רשלנות רפואית. לתובענה לא צורפה חוות דעת של מומחה לביסוס טענותיה בעניין שברפואה. על כן, הגישו הנתבעים/המבקשים דנן, בקשה לדחיית התובענה על הסף בהסתמך על הוראות תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי.

לחילופין, מבקשים להורות למשיבה לצרף חוות דעת של מומחה ולהאריך את המועד להגשת כתב הגנה עד לאחר הגשתה. לדעת המשיבה, דין הבקשה להדחות, שכן אינה מעלה טענת נכות מצד אחד, ומצד שני לעניין החבות סומכת ידיה על הכלל הנקוב בסעיף 41 לפקודת הנזיקין הדבר מעיד על עצמו.

לטעמה, קיימות ראיות למכביר להוכחת יסודותיו התומכות במסקנה כי הנטל להוכיח העדר התרשלות מצדם מוטל דווקא על המבקשים. לחילופין, עותרת להארכת המועד להגשת חוות דעת של מומחה.

האם יש לקבל את הבקשה?

1. תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי בעל דין החפץ להוכיח עניין שברפואה חייב לצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת רפואית. בהתאם לתקנה 137 לתקנות, לא ייזקק בית המשפט להוכחת עניין שברפואה מטעם בעל דין אשר נמנע מלצרף חוות דעת כאמור.

2. בשלב זה של הדיון וללא שמיעת ראיות לא ניתן להכריע בשאלה האם יש בחומר הראיות שבידי המשיבה כדי לבסס כדבעי את הכלל הראייתי האמור וברי, כי המשיבה רשאית לנסות את כוחותיה להוכחת יסודותיו תוך נטילת סיכון כי אם ייקבע שלא הונחה תשתית עובדתית נאותה לכך, תדחה התובענה מטעם זה.

3. אם תבחר המשיבה להגיש חוות דעת של מומחה עליה לעשות כן תוך ארבעים וחמישה יום מהיום, שאם לא כן יש לראותה כמי שויתרה על הגשתה.

לסיכום,

בשלב זה של הדיון וללא שמיעת ראיות לא ניתן להכריע בשאלה האם יש בחומר הראיות שבידי המשיבה כדי לבסס כדבעי את הכלל הראייתי האמור. לפיכך, הבחירה בידי התובעת האם לקחת את הסיכון או להגיש חוות דעת רפואית מטעמה.