רשלנות רפואית בניתוח קולוסטומיה, מתי תוגש תביעה?

קולוסטומיה הוא ניתוח מיועד להסרת גידול או חלק פגוע במעי כתוצאה מגידול סרטני ברקטום, פוליפים במעי הגס, חסימת מעיים ומחלות נוספות, וכן לכריתת בלוטות הלימפה המנקזות את אזור הגידול. קולוסטומיה היא קצה פתוח של מעי הגס, שאותו מוציאים באמצעות הליך כירורגי כדי לאפשר מוצא להפרשות.

ההליך מבוצע גם אצל קטינים שסובלים מאטימות גבוהה של פי הטבעת. אופן הטיפול בילודים בעלי מום זה, מורכב משלושה שלבים. בשלב הראשון, מבוצע בתינוק ניתוח קולוסטומיה ובו מבצעים חיתוך בלולאת המעי הגס הסתום, יוצרים פתח מלאכותי בדופן הבטן ואליו מחברים את הלולאה.

דרך פתח זה מתרוקנת תכולת המעיים אל שקית הצמודה לעור. את החלק האחר של המעי, החלק התחתון, המוביל למעשה למבוי סתום, מביאים גם כן אל פתח מלאכותי הנפתח בדופן הבטן. בשלב השני, המבוצע כעבור ששה חודשים עד שנה, מנותח הילוד לשם יצירת פי טבעת.

השלב השלישי, מתבצע כשלושה חודשים לאחר מכן, כאשר אז מבוטל הפתח בצד הבטן, והרופאים מחברים את לולאת המעי העליונה למעי הרחיקני שבקצהו כאמור מצוי כעת פי הטבעת. מיד לאחר שלב זה, מבצע הילוד פעולות מעיים באופן רגיל, ככל שניתן, לנוכח מומו.

תביעה בגין רשלנות רפואית בביצוע ניתוח קולוסטומיה לקטין

הורים לקטין שסובל מאטימות גבוהה של פי הטבעת הגישו תביעה בעילת רשלנות רפואית בטענה כי השימוש בבריום לביצוע בדיקה לקטין, חורג באופן בוטה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת, הזרקת החומר הניגודי והבריום בוצעה בלחץ גבוה מדי בעת ביצוע הבדיקה, ובכך התרשלו הנתבעים.

ההורים הוסיפו וטענו כי לקטין בוצע מהלך טיפול שמרני במקום ביצוע ניתוח באופן מידי לאחר גילוי הקרע, הם לא נתנו הסכמה מדעת כשלא היו ערים לסיכוני הבדיקה, ונגרם נזק ראייתי בשל חוסר פרטים מהותיים בדו"ח הבדיקה.

לדעת בית המשפט, השימוש שנעשה בנסיבות בבריום הוא שימוש רשלני. ביילודים בעלי מום דומה לזה של התובע, קיים חשש לקיומו של פיסטולה בין המעי לבין מערכת השתן בכדי שיובן, כי שימוש בחומר שאינו מסיס במים עלול, כעניין אפשרי וידוע מראש, לחדור לכיס השתן. המשמעות שיש לכך היא יצירת אבנים בכיס השתן והבעיות שינבעו מכך, כמו הצורך לבצע צנתורים חוזרים ונשנים כדי למנוע סתימת מעבר השתן מכיס השתן לצינורית השתן, פעולות שנאלץ הצוות הרפואי לבצע מיד לאחר ביצוע ההליך.

למרות רצונם של הנתבעים להגיע לתוצאה הטובה ביותר עבור התובע, עדיין הדרך שבה בחרו אינה הדרך הראויה. דרך זו גם לא הייתה ראויה בשנים שקדמו לטיפול. אי לכך מדובר ברשלנות רפואית בניתוח. בנסיבות המקרה זה, לאור התוצאה העגומה, על הנתבעים הנטל להוכיח כי נהגו באופן סביר ורגיל עם התובע. הם אלה שצריכים להניח דעתו של בית המשפט כי הלחץ שהופעל בעת ביצוע הבדיקה לא היה שונה מהלחץ שהופעל בעת ביצוע בדיקות זהות אצל נבדקים אחרים.

בנסיבות אלה, יש לבצע את הזרקת החומר הניגודי בלחץ מתון וזהיר. לפיכך, מועבר הנטל להוכיח כי החדרת החומר בוצעה בלחץ סביר אל הנתבעים. למרבה הצער, הנתבעים לא עמדו בנטל כאמור, לכן נקבע כי המעי נוקב בשל לחץ לא סביר שהופעל בעת החדרת הבריום לחלק המעי הרחיקני ולכן מדובר ברשלנות.

הצוות הרפואי היה צריך לקחת את הקטין לחדר הניתוח באופן מידי כדי לטפל בדלקת הצפק שנוצרה, ובמקביל לנקות עד כמה שניתן את הבריום שעדיין במצבו הנוזלי באופן שימנע, ככל הניתן, התגבשותו ויצירת הידבקויות בבטנו. הפרקטיקה של המתנה וטיפול שמרני אינה הדרך הנכונה בנסיבות לנוכח הסכנות הרבות העומדות לפתחה ולכן אינה אופן טיפול סביר בנסיבות בבחינת שתי דרכים טיפוליות סבירות. משלא נעשה כדבר הזה כאמור, התרשלו הנתבעים כלפי התובעים גם בפן זה של הטיפול.

בית המשפט בחן את קיומו של קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין ההתרשלות לנזקי התובע. עובדתית נמצא בריום, שהוא חומר זר, בבטנו של התובע. אשר לקשר הסיבתי המשפטי, גם זה מובן בנסיבות. אין חולק, כך נדמה, כי הנתבעים אינם יכולים להתכחש לעובדה שלפיה נגרם לתובע פריטוניטיס וכי בריום בבטנו אינו מהלך טבעי ורגיל. מובן גם לנתבעים, כמו לכל רופא בר דעת, כי ניתן וצריך לצפות לנזק שכזה כתוצאה מהנקבות המעיים.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הנתבעים התרשלו בביצוע הניתוח וגרמו לתובע לעבור ניתוח מיותר, טיפולים קשים ביחידה לטיפול נמרץ ותקופת אשפוזים מיותרת, לפיכך הוא זכאי לתשלום פיצויים. על פי חוות דעת רפואית נקבעה לתובע נכות רפואית בשיעור של 10%, ונמצא כי הוא זכאי לפיצויים בגין הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, הוצאות נסיעה, הפסדי המיטיבים ופיצויים בגין הנזק הלא ממוני, בסך כולל של 405,000 שקלים.