פסק דין - בית המשפט קבע ללא חוות דעת רפואית כי מדובר ברשלנות רפואית

437/73 אמירה עאיק (קטינה) נ’ ד"ר סלומון רוזמרין

חוות דעת מומחה להוכחת רשלנות - האם הכרחית?

עובדות המקרה:

רופא טיפל בתינוקת כבת שנתיים, שבהיותה ללא השגחה, שתתה סודה קאוסטית (חומר צורב הגורם לכוויות רקמות). לאחר אשפוז וטיפול רפואי בבית החולים במשך יותר מעשרה חודשים המשיכה התינוקת לסבול מהיצרות קלה של הוושט כתוצאה מהצטלקות פצעי הכוויה. טענת התובעת הינה כי הרופא שטיפל בתינוקת לא עשה שתי פעולות שרופא בעל מיומנות רגילה היה חייב לעשות: שטיפת הוושט והקיבה בנוזלים לטובת סילוק החומר הצורב והוראה על אשפוז מיידי.

האם גם במקרה בו הרשלנות של הרופא אינה מוטלת בספק יש צורך בחוות דעת מומחה על מנת להוכיח את הרשלנות בבית המשפט?

בפסק הדין נפסק כי הרופא היה רשלן וחרג מסטנדרט ההתנהגות של ה"רופא הסביר" המוטל עליו לאור חובת הזהירות שלו כלפי התינוקת. לאור נסיבות המקרה, בהן היתה ברורה הרשלנות החמורה של הרופא, הוכחה הרשלנות ללא חוות דעת של מומחה אלא בהסתמך על העדות שנשמעה מפי אחות המרפאה בה טופלה התינוקת ואם התינוקת.

האם במצב בו התובע החסיר בהבאת ראיות לטובת הוכחת הרשלנות מוטלת חובה על בית המשפט לחקור ולמצוא ראיות?

תקנה 138 לתקנות סדר הדין מאפשרת לביהמ"ש עריכת חקירות. עם זאת, לפי פסיקת בית המשפט, התקנה לא הותקנה כדי שבית המשפט ימלא מה שבעל דין (תובע או נתבע) החסיר בהבאת ראיותיו.

מה הרמה הסטטיסטית שנדרש להוכיח לפיה את הקשר הסיבתי בעוולת הרשלנות?

לצורך הוכחת קשר סיבתי במשפט שעילתו רשלנות די בנטיית מאזן הסתברויות לצד התובע. כלומר, הוכחה כי ביותר מ-50% מתקיים קשר סיבתי בין פעולת המזיק לנזק שנגרם לניזוק.