פסק דין - רשלנות רפואית במתן חיסון פוליו, האם סיבה להתפתחות המחלה?
עא 9628/07
עובדות המקרה
המערער נולד ביום 24.4.1982, בשבוע ה- 34 להריון, במשקל 1,980 גרם. הוא שוחרר לביתו לאחר ארבעה שבועות שבהם שהה בפגיה. בשנת חייו הראשונה הוא קיבל שלוש מתוך ארבע מנות של חיסון נגד פוליו, במועדים: 2.8.1982, 18.10.1982 ו- 11.4.1983. את המנה הרביעית, שהיא מנת-דחף, לא קיבל כיוון שעוד קודם לכן, ביום 13.9.1983, אובחנה אצלו מחלת הפוליו.
הוא הגיש תביעה בגין רשלנות רפואית בהריון ובה טען כי רשלנותם של המשיבים במתן החיסון גרמה לכך שלא היה מחוסן מפני המחלה. בית המשפט המחוזי בבאר-שבע דחה את התביעה ומכאן הערעור.
האם יש לקבל את הערעור?
1. המערער חלה במחלת הפוליו מספר חודשים לאחר שקיבל את מנת החיסון השלישית. בית המשפט המחוזי קבע, בהתבסס על הנחיות משרד הבריאות וחוות-דעת המומחים, שאיחור במתן מנת חיסון אינו משפיע על רמת ההתחסנות הסופית ואין בו כדי לשנות את מתווה החיסון.
2. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, גם זאת לפי חוות-דעת המומחים, שחיסון באמצעות שלוש מנות הוא חיסון כמעט מלא ואילו המנה הרביעית – מנת הדחף – נועדה בעיקר לשמר את החיסון לשנים ארוכות. המערערים חולקים על קביעתו של בית המשפט המחוזי באשר לתפקידה של המנה הרביעית אולם לא עלה בידם לבסס כי הסיבה לתחלואה במקרה זה היא אי-מתן המנה הרביעית.
3. אין ספק שקיימת חשיבות רבה לשמירה על מועדי החיסון, ותפקידם של הגורמים האמונים על כך להקפיד ולוודא שאין כל איחור בלתי-מוצדק במתן חיסונים לתינוקות. לוח הזמנים שנקבע למתן חיסונים בתינוקות – לא בכדי נקבע, וברי כי יש לדקדק בו ולקיימו במלוא תשומת הלב וההקפדה המתחייבת בכגון דא. כאשר מתעוררת בעיה כלשהי במתן החיסון נתון לגורמים הרפואיים ולאנשי טיפת חלב שיקול הדעת המקצועי לקבוע את לוח הזמנים המתאים, הכול כמובן במסגרת ההוראות של משרד הבריאות המתעדכנות מעת-לעת. בענייננו אין ספק שמצבו של המערער בשנת החיים הראשונה עורר קשיים בקביעת המועדים המתאימים לחיסון, וקשה להגיע על סמך החומר שלפנינו למסקנה חד-משמעית באשר לתאריכים המדויקים שבהם חובה הייתה לבצע את החיסון.
לסיכום,
לא נמצאה עילה מספקת להתערבות במסקנתו של בית המשפט המחוזי כי המערערים לא הוכיחו את אחריותה של המשיבה לנזקו של המערער. לכן, הערעור נדחה.