פסק דין בעניין רשלנות רפואית במהלך עקירת שן בינה - התעלפות מטופל

105255/97 אירני רונן נ’ ד"ר רצקין בני

• נפילת תובע במהלך טיפול שיניים
• טענת רשלנות רפואית לגבי השגחה ולא לגבי הטיפול
• נזק נדיר וקיום חובת זהירות
• חובת העזרות בסייעת המוטלת על רופא שיניים

עובדות המקרה:

ביום 13.11.90, ביצע הנתבע עקירת שן בינה בתובע.

ביום 9.12.90, הגיע התובע לקליניקת הנתבע לשם ביצוע עקירת שן בינה נוספת, עקירה שבמסגרתה, טופל התובע בין היתר בחומר מרדים (אלחוש). עם סיום הטיפול, מיד לאחר שקם מכסא הטיפולים – נפל התובע על רצפת המרפאה, כשפניו נחבטות ברצפה, ותוך שהשיניים הקדמיות בלסתו העליונה – נפגעות. מיד לאחר התרחשות האירוע, קיבל התובע מן הנתבע טיפול ראשוני, בו טופלו שתי שיניים אשר זזו ממקומן כתוצאה מהנפילה.

טיפול זה, נתן הנתבע לתובע מבלי לחייבו בתשלום. בתום הטיפול הראשוני, הוחלט לעקור לתובע שתי שיניים ולהשיבן על ידי קיבוע, וכן לקבע בקיבוע זמני שיניים שנפגעו וטרם נעקרו, וכל זאת, על מנת לנסות ולהקטין את הפגיעה בגידים ובעצבים של ארבע השיניים הקדמיות (שמספריהן: 12,11,21,22). בנוסף, נוכח כך שהנזק לשיני התובע היה בלתי הפיך, הוא נפנה לטיפול אצל פרופסור חיים פיטרובסקי – מומחה לשיקום הפה.

התובע עבר טיפולים אצל פרופ’ פיטרוקובסקי, אשר במהלכם, נעקרו השיניים 12, 22 אשר בהן אובחנה ספיגת שורשים נרחבת, והורכבו תותבות וגשרים במקומן. שיניים 11, 21 ספגו פגיעה קלה יותר, ומששוכנע פרופ’ פיטרוקובסקי כי אין החמרה במצבן (וזאת כעשר שנים לאחר האירוע) - החליט שלא לעקור אותן בשלב זה. לטענת התובע, נגרם האירוע, כתוצאה מרשלנותו של הנתבע.

האם טענת רשלנות רפואית בהקשר ההשגחה הנדרשת מרופא ולא בהקשר הטיפול עצמו דורשת חוות דעת רפואית על מנת להוכיחה?

בית המשפט פסק שטענת רשלנות רפואית בהקשר ההשגחה הנדרשת מרופא לא מחייבת בהכרח חוות דעת רפואית על מנת להוכיחה. הרציונל לכך הוא שאין מדובר בטענת רשלנות המצריכה ידע מקצועי מיוחד, במובן זה שאין הטענה נוגעת לטיפול עצמו, אלא להשגחה הנדרשת מרופא כלפי מטופלו במהלך הטיפול. לפי הפסיקה - לא מדובר בעניין מסובך שברפואה שיש להסבירו לקורא ההדיוט או לפרטו באופן מיוחד בפני המומחה מטעם הנתבע.

האם מתקיימת חובת זהירות של רופא שיניים כלפי מטופל - האם רופא שיניים יכול וצריך לצפות התעלפות של מטופל?

בנסיבות אלו, בית המשפט קבע כי התעלפות או אובדן חושים של מטופל במהלך טיפול שיניים, או מיד לאחריו, הנן בגדר התרחשויות שניתן לצפותן, וזאת גם כשמדובר במטופל צעיר ובריא, ולמרות שאין מדובר במקרים שכיחים.

האם התרשל רופא השיניים במילוי חובת הזהירות שלו וכיצד הכריע בית המשפט בסוגיה זו?

בית המשפט הכריע כי בסיטואציות דוגמת זו שלפנינו, הנזק שיכול להיגרם כתוצאה מאבדן חושים ונפילה ארצה - עלול להיות כבד וחמור. לעומת זאת – עלות המניעה של תאונות מסוג זה הינה זניחה למדי באשר נדרשים רק תשומת לב וזמן מועט מצדו של הרופא. בנסיבות שכאלה, התרשל רופא השיניים.

האם גם נזק נדיר מקים חובת זהירות?

לפי דברי בית המשפט: "גם נזק נדיר, שקשה לצפותו עקב נדירותו, מטיל חובת זהירות ובלבד שהוא ידוע למדע הרפואה"

מה ההנחיה המקצועית לרופאי שיניים לגבי העזרות בסייעת?

סעיף 13 להנחיות להבטחת איכות במרפאות שיניים - נובמבר 1990, מורה, כי "לא ייטפל רופא שיניים במרפאה ללא נוכחות סייעת אלא במקרים דחופים של עזרה ראשונה".

סכום הפיצוי שפסק בית המשפט:

58,538 ₪.