הידבקות בנגיף עקב רשלנות רפואית
נגיף המכונה גם וירוס הוא טפיל בגודל מיקרוסקופי הבנוי מחומר תורשתי ותלוי בתא חי מארח כדי להתרבות. רוב הנגיפים המסתובבים באוויר אינם מהווים סיכון ממשי לאדם, אולם סוגים מסוימים של נגיפים עלולים לגרום למחלות ולתסמונות רפואיות כגון: איידס, שפעת, צהבת, הרפס ועוד.
הידבקות בנגיף עלולה להתרחש על ידי העברה פיזית מגוף מארח אחד לאחר. במקרה של שפעת הנגיף יכול לעבור בעת התעטשות או שיעול. כמו כן, הידבקות בנגיף עלולה להתרחש עקב פעולות יזומות כמו טיפול בעירוי דם נגוע, המהווה גורם כמעט בטוח להעברת הנגיף, כאשר הסיכוי שלא להידבק בנגיף בדרך זו הוא כמעט אפסי.
מאחר שבעירוי דם יש סיכוי גבוה להידבקות בנגיף, על הגורם המטפל מוטלת חובה לנקוט באמצעי זהירות מרביים כדי למנוע מצב מסוכן שבו עירוי דם נגוע עובר למטופל בריא. במקרה שהוכח כי הרופא שביצע את העירוי לא הקפיד למלא את חובתו, ובכך גרם להידבקות בנגיף, מדובר ברשלנות רפואית, והמטופל רשאי להגיש תביעה לתשלום פיצויים בגין הנזק שנגרם לו.
הידבקות בנגיף הפטיטיס C בגין רשלנות רפואית
התובע, יליד 1979, חולה המופיליה קשה מסוג A, טופל במחלקה ההמטולוגית בבית החולים רמב"ם בחיפה. במסגרת הטיפול קיבל עירויי דם רבים ופקטור 8. במהלך טיפול אחר בציסטה באוזנו נדקר הרופא המטפל והתובע נשלח לבדיקת דם לאיידס ולהפטיטיס C.
מתוצאות הבדיקה עלה כי התובע נשא הפטיטיס C. לטענת התובע, רק לאחר קבלת תוצאות הבדיקה נודע לו לראשונה כי הוא נושא את הנגיף, וככל הנראה הוא נדבק בנגיף לאחר קבלת עירויי דם במסגרת טיפוליו בבית החולים. עוד נטען כי למרות שמבדיקות בבית החולים עלה כי הוא נושא את הנגיף קודם לכן, אף אחד מהרופאים לא יידע אותו בנושא.
לתובע לא נמסר מידע בנוגע למצבו הרפואי
התובע הגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית וטען לפיצויים בגין נזק ראייתי, אשר מתקיים כאשר עקב עוולת המזיק, אין הניזוק יכול לדעת כיצד אירעו נזקיו הפיזיים ואין הוא יכול לתבוע פיצוי בגינם. הנזק הראייתי מוערך וגם נקבע בהתאם לסיכויים שנזקיו של התובע נגרמו עקב אשמו של הנתבע. כמו כן, טען לעוולת רשלנות בשל פגיעה באוטונומיה בשל אי שמירתם של רישומים רפואיים, המהווה מחדל רשלני העלול לגרום לתובע נזק ראייתי שאינו ניתן לתיקון, ויש בו כדי להעביר אל הנתבע את הנטל לשלול קיומה של רשלנות מצדו.
בית המשפט השתכנע כי יש מקום להיפוך נטל הראייה, וקבע כי על הנתבעת הנטל להוכיח את העובדות השנויות במחלוקת - האם יידעה את התובע בדבר היותו נושא את הנגיף, לפני הטיפול, שבו לטענת התובע נודע לו לראשונה על כך. בית המשפט ציין כי גרימת נזק ראייתי אינה עילה המקימה זכות פיצוי עצמאית. הסעד במקרה שנקבע כי נגרם נזק ראייתי הוא היפוך נטל ההוכחה בלבד. עם זאת, שוכנע בנסיבות המקרה, כי קביעותיו בנושא הנזק הראייתי יובאו בחשבון במסגרת פסיקת הוצאות משפט לרבות החיוב באגרת בית המשפט.
בית המשפט סבר כי לתובע לא נמסר מידע בנוגע להיותו נשא של נגיף מסוכן ומדבק, ואי מסירת המידע על ידי בית החולים יכולה כשלעצמה לגרום לנזק לסגל הרפואי אשר טיפל בתובע ולמי שנמצא עמו בקשר קרוב או אינטימי, אולם קבע כי אין בכך כדי לבסס את טענות התובע לעניין עוולת הפגיעה באוטונומיה.