פסק דין בעניין רשלנות רפואית בביצוע ניתוח קיצור קיבה בשיטת סקופינרו

103233/97 נעים נ’ ד"ר שאול אנטל

• רשלנות רפואית בניתוח קיצור קיבה
• שיטת סקופינרו לקיצור קיבה
• רשלנות בהשארת גדם קיבה קטן מדי בניתוח קיצור קיבה
• רשלנות בהצגת מידע חלקי לגבי ניתוח
• הסכמה מדעת-אימתי?
• קשר סיבתי בין העדר הסכמה מדעת לנזקי ניתוח

עובדות המקרה:

התביעה הינה תביעה בגין רשלנות רפואית ונזק שנגרם לתובעת ולבני משפחתה בעקבות ניתוח פלסטי שעברה התובעת ע"י הנתבע ביום 15/11/1992 באופן פרטי, וזאת בעקבות זאת שסבלה מהשמנת יתר.

מדובר בניתוח BILIO PANCREATIC DIVERSION) B.P.D) שפותח החל משנת 79’ ע"י המנתח האיטלקי סקופינרו, שכולל את כריתת כיס המרה, כריתת כ- 2/3 מהקיבה תוך השארת גדם קיבה (שלגבי גודלו עיקר המחלוקת בין הצדדים), חיתוך המעי הדק וחיבורו לגדם הקיבה ויצירת עניבה משותפת בין המעי הגס לדק, כשמדובר בשיטה המונעת ספיגה של המזון שמשלבת למעשה בין הקטנת נפח הקיבה להקטנת שטח הספיגה.

לטענת התובעים בכתב התביעה הנתבע היה רשלן בכך שהציע וביצע ניתוח שאינו מקובל למצבה של התובעת של שילוב כריתת הקיבה באופן ניכר מאוד המונע יכולת אכילה יחד עם מעקף מרתי לבלבי, ובכך שלא הזהיר ו/או לא הסביר לתובעת את כל הסיכונים ו/או הסיבוכים אשר עלולים להיגרם לה בעקבות וכתוצאה מהניתוח שביצע לה ושלא הסביר ו/או לא הציע לתובעת את דרכי הטיפול החילופיות בהשמנת יתר, ושמדובר בפעולת תקיפה בלא הסכמה מדעת של התובעת.

עיקר טענות התובעת מתמקדות בביצוע כריתה גדולה מידי של הקיבה, השארת גדם קיבה פחות מ200- סמ"ק, העדר הסכמה מדעת כנדרש ומחדלים ואי טיפול נאות לאחר הניתוח. לטענת התובעת בעקבות הניתוח חלו סיבוכים, היא אושפזה מספר פעמים ובסופו של דבר עברה בשנת 1996 ניתוח מתקן שהחזיר את המעקף הלבלבי למקומו, ונגרמה לה נכות המוערכת בכ- 30%. התובעת מתמקדת בשיטת סקופינרו וטוענת שלפי שיטתו הכרחי ואסור להשאיר גדם קיבה הקטן מ200- סמ"ק, ובהתחשב בכך שמדובר בניתוח שנוי במחלוקת ומסוכן יש להקפיד אף יותר על אמות המידה והוראות הבטיחות שנקבעו בשיטת סקופינרו, וחריגה מהם או אלתור מהווה רשלנות, כשלא מדובר בניתוח סקופינרו קלאסי, שכן הנתבע "הלביש" את המעקף הלבלבי על גדם קיבה פחות מ200- סמ"ק, דבר החורג משיטת סקופינרו ואסור לעשותו, ואם הדבר נעשה מדובר ברשלנות. לטענת התובעת התנהגות הנתבע לאחר הניתוח מצביעה על רשלנות שלו והפקרת התובעת, תוך מתן טיפול רשלני בכדורי ויוקאזה בלבד.

לטענת התובעת הנתבע הפר את חובותיו בשאלת ההסכמה מדעת, שכן לא הסביר את סיכוני וסיבוכי הטווח הארוך, וכן את סוגיית כריתת הקיבה הדרסטית, כשקיים קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק. לטענת הנתבע לא הייתה כל רשלנות מצדו, כשהתובעת קיבלה הסברים מפורטים וברורים על הניתוח, כולל החסרונות והיתרונות של השיטות השונות, סיבוכים אפשריים, סיכונים, תזונה, תופעות לוואי, כשהתובעת הייתה מודעת לכל הדברים, נתנה את הסכמתה מדעת על כך ואף חתמה על טופס הצהרה. לטענת הנתבע התובעת לא שיתפה פעולה החל משלב מסוים עם הנתבע לגבי הטיפול לאחר הניתוח. לטענת הנתבע אין כל רשלנות בניתוח עצמו, אין כל הכרח או חובה להשאיר גדם קיבה של 200 סמ"ק לפחות, ולא מדובר בשיטה מחייבת אלא רעיון בסיסי, כשאין קשר סיבתי בין הקטנת נפח הקיבה לתופעות הלוואי.

לטענת הנתבע התובעת נתנה את הסכמתה לניתוח הן בע"פ והן בכתב תוך קבלת מידע על החלק הטכני של הניתוח והסיכונים. לחלופין מבוקש לקבוע לתובעת אשם תורם של 50%.

האם הייתה רשלנות בהשארת גדם קיבה קטן מ-200 סמ"ק?

בית המשפט פסק כי למרות שהנתבע למד אצל סקופינרו בשנת 1990 ולמרות שהנתבע מאשר שסקופינרו לא אמר שאפשר לרדת מגדם קיבה של 200 סמ"ק ושסקופינרו עצמו לא עשה כך, בחר הנתבע לסטות משיטה זו, לא פעל לפי דבריו, מעשיו ומאמריו של סקופינרו, וזאת למרות שהוא ידע על גישתו, שכן למד אצלו אישית בשנת 1990 והעיד על ידיעתו זו.בהנתבע בחר לעשות וריאציה משלו לאמץ "גישות" אחרות ולשלב בין גישות לא מקובלות על סקופינרו עצמו המהוות סיכון רב יותר לחולים, וזאת בלא ליידע את התובעת ולהציג לה נתונים אלו וסיכונים אלו ובלא להראות שמדובר בשיטה מקובלת וגישות מקובלות, ובכך הוא התרשל.

בית המשפט קבע כי במקרה זה הנתבע התרשל בכך שהוא סטה משיטת סקופינרו הקלאסית, למרות שהציג את עצמו כחניך השיטה, כתלמידו של סקופינרו וכמבצע את שיטת סקופינרו. הנתבע עשה וריאציה מסוכנת שאסורה גם ע"י סקופינרו עצמו בלא שהציג לתובעת גם את כל הסיכונים הכרוכים בכך ואת העובדה שמדובר בוריאציה השונה משיטת סקופינרו הקלאסית.

האם הנתבע הציג בפני התובעת את המידע שהיה עליו להציג לה לגבי הניתוח?

בית המשפט פסק כי הנתבע לא הציג לתובעת כראוי את השיטה, את הסיכונים שבשיטה המאולתרת ואת העובדה שמדובר בסטייה משיטת סקופינרו, שהנה מסוכנת יותר. לדברי בית המשפט התקיים אחת משתיים - או שהנתבע הסביר והציג לתובעת שמדובר בשיטת סקופינרו ואז הוא סטה מכך במהלך הניתוח וכרת את הקיבה יותר מהדרוש ובכך רשלנותו, או שהוא התכוון לסטות מלכתחילה משיטת סקופינרו ולהשאיר גדם קיבה קטן ובכך יש גם רשלנות.

האם התקיימה אצל החולה הסכמה מדעת לקבלת הטיפול הרפואי?

לאור האמור לעיל קבע בית המשפט כי התובעת לא הגיעה להחלטה אינדיוודואלית המהווה את רצונה ובחירתה בעצמה, וחובת הזהירות של הנתבע כלפי התובעת הופרה. בית המשפט היה סבור שבמקרה זה הפר הנתבע את חובותיו לגבי השגת הסכמה מדעת של התובעת, כשהנתבע לא מסר לתובעת מידע לגבי העובדה שלא מדובר בשיטת סקופינרו הקלאסית, כשלמעשה זו הייתה כוונתו (כשאם התכוון לשיטת סקופינרו וסטה ממנו בניתוח ברור שמדובר לפחות ברשלנות).

הנתבע לא הסביר לתובעת על הסיכונים הכרוכים בהשארת גדם קיבה קטן ואת הסיכון הרב יותר מאשר בשיטת סקופינרו. לא רק זאת אלא הנתבע הציג את הניתוח כנעשה לכאורה לפי שיטת סקופינרו בלא להסביר לתובעת ולהבהיר לה שמדובר למעשה בוריאציה של הנתבע, שהינה מסוכנת יותר, ושלהבדיל משיטת סקופינרו לא מדובר למעשה בגישה מקובלת ומוכרת.

מה משמעות ההצהרה עליה חתמה התובעת במקרה זה?

ההצהרה עליה הוחתמה התובעת לא משקפת את המצב לאשורו, שכן התובעת לא קיבלה הסבר מפורט על עקרון הניתוח והטכניקה של הניתוח שמדובר בסטייה משיטת סקופינרו וכן לא הוסברו לה הסיבוכים והסיכונים המוגברים בניתוח מאולתר כזה.

האם מתקיים קשר סיבתי בין ההסבר הלקוי לנזקים מהניתוח?

בית המשפט היה סבור שהוכח בפניו שאם התובעת הייתה מקבלת הסבר כנדרש לעניין הניתוח, לרבות הסיכונים המוגברים שקיימים בניתוח מאולתר זה, העובדה שמדובר בסטייה משיטת סקופינרו ושסקופינרו עצמו מתנגד לניתוח בצורה כזו, לא הייתה מסכימה התובעת לביצוע הניתוח בצורה כזו. לאור העדויות שנשמעו בפניו ולאור ההגיון, הסבירות, הסיכויים והסיכונים אני סבור שניתן לקבוע שקיים קשר סיבתי גם בפן הזה, ושהתובעת עמדה בנטל הראיה הדרוש לכך.

קביעת אחוזי הנכות של התובעת:

הנתבעת לא הביאה עדות לגבי אחוזי הנכות שנגרמו לתובעת, לא הביאה חוו"ד משלה לעניין זה ולא חקרה את הרופא ד"ר שפירא לעניין זה, ולפיכך קבע בית המשפט את נכותה הרפואית של התובעת ל- 30%.

גובה הפיצויים:

הפסד השתכרות בעבר- 50,000 ש"ח,
הוצאות רפואיות בעבר- 20,000 ש"ח,
הפסד השתכרות לעתיד- 286,423 ש"ח,
כאב וסבל- 120,000 ש"ח,
עזרה לזולת לעבר ולעתיד- סכום גלובלי של 50,000 ש"ח,
סה"כ 526,423 ש"ח