פסק דין - העברת נטל ראייה לאחר ליקוי ברשומה רפואית בניתוח קיסרי

תא 6327/02

עובדות המקרה

ביום 14.1.00 נולד בניתוח קיסרי בנה השלישי של התובעת, לאחר שיום קודם לכן היא אושפזה להשגחה. זמן קצר לאחר הניתוח הקיסרי התגלה אצל התובעת דימום שהלך והחמיר, ובשל מצבה הוחלט לבצע ניתוח נוסף במהלכו הוצא רחמה של התובעת. לטענת התובעת רשלנות בלידה ורשלנות בהריון של הצוות הרפואי בפעולות שונות שבוצעו טרם הלידה ובמהלכה, גרמה לסיבוכים שהביאו לכריתת הרחם, להפסקת פוריותה, לנכות בשיעור של 40%, לעוגמת נפש מרובה ולדכאון. התובעת הוסיפה וטענה, כי בזמן שבוצע הניתוח הקיסרי היא לא הורדמה כראוי וחשה היטב את כל מהלך הניתוח על גופה, ולמרות שסבלה מכאבים קשים ביותר, התעלם הצוות הרפואי מזעקותיה והמשיך במלאכתו. עוד טענה התובעת, כי שני הניתוחים שבוצעו נעשו ללא קבלת הסכמתה מדעת, וללא שניתנו לה מלוא ההסברים הנדרשים, ובכך הפרו הנתבע והרופאים מטעמו את חובותיהם כלפיה.

האם יש להעביר את נטל הראיה?

1. הרישום הוא בעל חשיבות רבה כראיה אותנטית בעלת משקל לפעולות ולאירועים שהתרחשו במועד הרלבנטי, ומקום שבו היה צריך לעשות רישום וזה לא נעשה, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת לכך, ניתן יהיה להעביר את נטל השכנוע אל הנתבע ביחס לאותן עובדות אשר גרמו נזק ראייתי.

2. לצד זאת נקבעה ההלכה, כי לא כל סתירה או ליקוי ברישומים יביאו להעברת הנטל, אלא רק במקום שבו הליקויים נוגעים לשורשה של המחלוקת בין הצדדים, ורק לצורך הכרעה בסוגיה עובדתית קונקרטית שהיתה יכולה להתברר מתוך הרישומים החסרים.

3. אין מחלוקת כי ביקורה של התובעת במיון ביום 12.1.00 לא תועד בפני עצמו, וכי האזכור לביקור זה עולה מהמסמך שנערך למחרת, עת הגיעה התובעת למיון בפעם השניה. בקבלתה למיון ביום 13.1.00 נרשם כי היא הגיעה יום קודם עם חשד לירידת מים, ושוחררה לביתה לאחר שהחשד לא אומת.

4. לא ניתן לומר שקיימות עובדות שנויות במחלוקת, אשר היו יכולות להתברר מתוך הרישום החסר, ואין באותו חוסר כדי לקבוע שנגרם לתובעת נזק ראייתי, או כדי לסייע בהכרעה בשאלת הטיפול הנאות שקיבלה.

5. אף גורם מהגורמים עליהם הצביע מומחה התובעת אינו יכול לשמש בסיס לקביעת רשלנות הצוות הרפואי שטיפל בתובעת. לא נמצא פגם בטיפול הרפואי והסיעודי שקיבלה התובעת, הסיבוך שממנו סבלה היה בלתי נמנע, ולא ניתן לומר כי הוא קשור במעשיהם או במחדליהם של הרופאים המטפלים, או שהם תרמו לו במידה כזו או אחרת.

6. לא נמצאה רשלנות בכל מהלך הטיפול הרפואי שניתן לתובעת, לא בשלב קבלתה לאשפוז בשל התלונה על ירידת מים, לא בשלב הנסיון ליילדה בלידה רגילה, לא בשלב הניתוח הקיסרי וגם לא בשלב בו התגלתה האטוניה ברחם, אשר הצריכה את כריתתו כדי להציל את חייה. המצב אליו נקלעה התובעת והדימום הרב ממנו סבלה לא נגרמו בשל מעשיהם או מחדליהם של הרופאים המטפלים, ולא ניתן למצוא רשלנות במעשיהם.

לסיכום,

אין להעביר את נטל הראיה במקרה דנן. לא ניתן לומר שקיימות עובדות שנויות במחלוקת, אשר היו יכולות להתברר מתוך הרישום החסר, ואין באותו חוסר כדי לקבוע שנגרם לתובעת נזק ראייתי, או כדי לסייע בהכרעה בשאלת הטיפול הנאות שקיבלה.