פסק דין העוסק ברשלנות רפואית בניתוח כריתת רחם MMK - חסימת מעיים

תא (י-ם) 7085/05 ‏ ‏ קדוש מרגלית נ’ בית החולים ביקור חולים

• ניתוח MMK
• ההסתברות להתרחשות חסימת מעיים כתוצאה מניתוח MMK:
• פגיעה באוטונומיה
• קשר סיבתי
• הסכמה מדעת
• חתימה על טופס הסכמה כללי ולא מפורט ומשמעותה לגבי התקיימות הסכמה מדעת

עובדות המקרה:

התובעת ילידת 1952, אם לארבעה ילדים, עבדה כפקידת בנק. ביום 8.3.98, עברה התובעת בבית החולים ביקור חולים - הנתבע 1 שני ניתוחים: כריתת רחם והרמת שלפוחית השתן בהליך ששמו– MMK (מרשל מרקטי). התובעת טוענת, כי בגין רשלנות רפואית בניתוחים, נגרמה לה נכות משמעותית לצמיתות עקב חסימות מעיים חוזרות, דבר שאילץ אותה אף להפסיק עבודתה.

האם הייתה הסכמה מדעת לביצוע הניתוח? האם יש בעובדה שהנתבע לא הזהיר את התובעת לגבי הסיכונים משום התרשלות או פגיעה באוטונומיה?

על מנת להשיב על שאלה זו פסק בית המשפט כי יש לבחון את הסוגיות הבאות:

א. האם מדובר בסיכון מהסוג שצריך היה להציג לנתבעת טרם נותחה? האם היה על הנתבעים להזהיר את התובעת ולציין קיומו של סיכון להידבקויות ולחסימת מעיים כתוצאה מניתוח כריתת הרחם?

ב. מה הסיכוי להתממשות הסיכון? האם מדובר בסיכון זניח שלא נהוג ולא סביר להזהיר מפניו?

ג. האם ניתנו לתובעת כלל ההסברים הראויים בעניין ההליך בטרם נותחה? האם הדבר נעשה בדרך בה מורה החוק לעשות כן? האם טופס ההסכמה עליו הוחתמה התובעת הנו טופס העונה על דרישות החוק בתקופה הרלוונטית?

האם קיים קשר סיבתי בין העובדה שהתובעת לא הוזהרה ובין הנזק ממנו היא סובלת? אילו ידעה התובעת על הסיכון, האם הייתה נמנעת מביצוע הניתוח?

על מנת לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין רשלנות הנתבעים לנזק הנטען על ידי התובעת, על התובעת להוכיח קיומו של קשר סיבתי עובדתי ולאחר מכן, קיומו של קשר סיבתי משפטי.

לדברי בית המשפט:

"משמעות סיבתית עובדתית בוחנת זיקה פיזיקלית בין הגורם לנזק-אלמלא התנהגות המזיק, הנזק לא היה מתרחש באותה עת ובאותה צורה או כפי שנהוג לכנותה: "הסיבה בלעדיה אין". קשר סיבתי משפטי בוחן האם ראוי שבגלל אותו סיכון שגרם עובדתית לנזק ראוי להטיל חבות משפטית. זהו מבחן הצפיות: האם יכול היה לצפות והאם צריך היה. קשר סיבתי משפטי בין הרשלנות הרפואית לנזק מתקיים, כאשר הנזק היה תוצאה צפויה של ההתרשלות".

בית המשפט הסכים עם הנתבעים כי טענת התובעת שהייתה נמנעת מהניתוח לו ידעה מה תהיה תוצאתו הנה הבנה שלאחר מעשה. אני סבור כי גם לו היה מתואר לה הסיכון והסיכוי להידבקויות בעקבות הניתוח, וכן הסיכון והסיכוי לחסימת מעיים בעקבות הדבקויות, לא היה הדבר גורם לה (או לכל מטופל אחר) להבין את המצב עד תום, כפי שהיא חווה אותו היום ולשער בנפשה מה משמעותו בפועל של הסיכון שבשמו נוקב הרופא וכיצד הוא יתבטא בחיי היום יום.

על כן, סבור היה בית המשפט כי הגיון הדברים והשכל הישר מביאים למסקנה שנוכח הסיכונים וההטרדות הבלתי פוסקות מהן סבלה התובעת, שום סיכון זניח לא היה מניא אותה מלעבור את הניתוח.

הנתבעים עצמם מסכימים, כי לא יידעו את התובעת גבי קיומו של סיכון לחסימת המעיים - האם צריך היה להציג הסיכון לתובעת?

ס’ 13 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, עוסק בהסכמה מדעת לטיפול רפואי. על פי הסעיף:
(א) לא יינתן טיפול רפואי למטופל אלא אם כן נתן לכך המטופל הסכמה מדעת לפי הוראות פרק זה.
(ב) לשם קבלת הסכמה מדעת, ימסור המטפל למטופל מידע רפואי הדרוש לו, באורח סביר, כדי לאפשר לו להחליט אם להסכים לטיפול המוצע; לענין זה, "מידע רפואי", לרבות -
(1) האבחנה (הדיאגנוזה) והסכנות (הפרוגנוזה) של מצבו הרפואי של המטופל
(2) תיאור המהות, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה והסיכויים של הטיפול המוצע
(3) הסיכונים הכרוכים בטיפול המוצע, לרבות תופעות לוואי, כאב ואי נוחות
(4) סיכויים וסיכונים של טיפולים רפואיים חלופיים או של העדר טיפול רפואי
(5) עובדת היות הטיפול בעל אופי חדשני.

מהסעיף עולה, כי "הסכמה מדעת" משמעה: הסכמת החולה לביצוע הטיפול הרפואי בו רק לאחר שהוסברו לו, בין היתר, הסיכונים הכרוכים באותו טיפול.

ההסתברות להתרחשות חסימת מעיים כתוצאה מניתוח MMK:

שני המומחים, כמו גם הנתבע, הסבירו כי במקרים מסוימים עלולה להיווצר תופעת הידבקויות לאחר הניתוח המדובר. כולם אף הסכימו כי בחלק ממקרי ההידבקויות, עשויה להתפתח גם חסימת מעיים- כפי שאכן קרה במקרה של התובעת. השאלה מהי מידת ההסתברות להתרחשות סיבוך זה לא נענתה באופן ברור על ידי מי מהעדים.

מה הדין במקרה של חתימה על טופס הסכמה כללי ולא מפורט בהקשר של הסכמה מדעת?

במקרה זה, בטופס ההסכמה עליו חתמה התובעת ביום 16.2.98, בטרם עברה הניתוח, אין פירוט בדבר הסיכונים האפשריים או אזהרה ספציפית בנוגע למי מהם. הטופס מנוסח בלשון כללית ביותר: החולה מאשרת כי קיבלה הסבר "על התוצאות המקוות, על הסיכונים הסבירים ועל דרכי הטיפול החלופיות האפשריות בנסיבות המקרה לרבות הסיכונים והסיכויים הכרוכים בכל אחד מהליכים אלה ..".

על פי סעיף 14 (ב) לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996: "הסכמה מדעת לטיפול רפואי...תינתן במסמך בכתב, שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל". מכאן, שלא די בכך שהדברים הוסברו למטופלת בעל פה, נדרש כי תמצית ההסבר הספציפי לניתוח, שניתן למטופלת, תכתב בבירור על טופס ההסכמה. בית המשפט פסק כי הדבר לא נעשה.