רשלנות רפואית בהשתלת קוצב לב – כיצד להגיש תביעת פיצויים?
קוצב לב מלאכותי מושתל בגוף מטופל כדי להסדיר את קצב פעימות הלב, כאשר משתבשת פעילותו של הקוצב הטבעי והוא מעביר את הגירויים החשמליים בקצב איטי מהקצב הנורמלי. ההשתלה מבוצעת באמצעות ניתוח קטן ופשוט תחת הרדמה מקומית ונמשך כשעה וחצי.
תביעה בגין רשלנות רפואית בהשתלת קוצב לב תוגש במקרים שבהם נגרם למטופל נזק חמור עקב התנהלות לא סבירה של הצוות הרפואי או המנתח, כמו במקרה של השתלת קוצב שלא לצורך, בעקבות אבחון שגוי או פענוח לקוי של תוצאות הבדיקות המקדימות, או בגין אי מתן הסכמה מדעת של המטופל לבצע את ההליך הכירורגי, עיכוב בהשתלת קוצב לב, היעדר מעקב לאחר הניתוח וכדומה.
תביעת רשלנות רפואית בניתוח השתלת קוצב לב
התובעת, ילידת 1941, סבלה מבעיות בלבה ובחודש יוני 1999 הופנתה אל מרכז רפואי לשם טיפול במחלת לב שממנה סבלה ועברה ניתוח להחלפת המסתמים ולהשתלת קוצב לב. הניתוח נערך לאחר כחודש ימים, ובעקבותיו החל טיפול בנוגדני קרישה כדי לשמור על דילול הדם. לפי המתואר בכתב התביעה נמצא בשלב מסוים, לאחר הניתוח, נוזל פלאוראלידי בכמות רבה בבית החזה הימני.
הרופא התורן, החליט על הכנסת נקז פלאוראלי במטרה לנקז את הנוזל שהצטבר בבית החזה ולאפשר את התפשטות הריאה. כתוצאה מהכנסת הנקז נכנסה התובעת למצב של הלם היפוולמי, עברה החייאה, נזקקה לאינטובציה והנשמה מלאכותית. היא עברה ניקור של בית החזה והוצאו שני ליטר דם מחלל הפלאורה. כעבור שבועיים היא עברה ניתוח נוסף.
לא התקבלה הסכמה להחדרת הנקז
התובעת טענה כי מדובר במקרה של רשלנות רפואית בניתוח. לטענתה, החדרת הנקז לבית החזה בשלב שבו הוכנס, כאשר תפקודי הקרישה של הדם לא היו תקינים בשל הטיפול בנוגדני קרישה ובטרם נעשה טיפול לשיפור תפקודי הקרישה, היא רשלנית. עוד טענה התובעת כלפי עשיית הניתוח על ידי רופא זוטר, על כך שלא התקבלה הסכמתה להחדרת הנקז, ועל הפגיעה באוטונומיה שלה.
מעיון בעמדות חוות דעת של מומחים רפואיים וברשומה הרפואית עלה כי אכן נפל כשל בעבודת בית החולים וכשל זה נוגע להעדרו של דיון בשאלה האם יש מקום לנקוט בפעולה כלשהי בעת שמצב התובעת מצביע על אפשרות קיומו של נוזל שיתכן ויהיה צורך לנקז אותו.
דבר קיומו של הנוזל ברשומה ואף נלוו אליו תסמינים נוספים כמו לחץ דם נמוך וחולשה. באותו שלב היה מקום לבחון את האפשרויות השונות ולשקול האם יש לנקוט בפעולה: הפסקת מתן הקומאדין והחלפתו בתרופה אחרת, מתן פלסמה או ויטמין K או הימנעות ממתן טיפול נוכח הנזק שטיפול כזה יכול לגרום.
דבר קיומה של אפשרות שכזו, השוקלת האם להפסיק מתן הקומדין, האם לנקוט צעדים אחרים באחד השלבים שלפני הכנסת הנקז, עד לשלב שבו לא ניתן היה להמתין, אינו נלמד מהרשומה הרפואית ואין כל תיעוד המצביע על התייחסות לכך או על מחשבה האם לנקוט בפעולה כל שהיא או להימנע מלנקוט.
בהיעדר תיעוד, המסקנה המתבקשת היא כי הנטל להראות כי הרופאים שקלו את האפשרויות השונות לטיפול בנוגדי הקרישה ובחרו שלא לטפל בכך עובר לנתבעת. הנתבעת לא עמדה בנטל זה והמסקנה הנובעת מכך היא כי דיון שכזה לא נערך אף שהתחייב לערוך אותו. בכך התרשלו הרופאים המועסקים על ידה.
הקשר הסיבתי בין אי נקיטת טיפול בנוגדי הקרישה לבין הנזק
התרשלות הפוגעת ביכולתו של התובע להוכיח את הקשר הסיבתי, מכיוון שהיא עצמה מונעת את התממשות סדר הדברים הלא רשלני, עשויה להביא להעברת הנטל לנתבע לשלול את קיומו של קשר סיבתי.
הנטל להראות את היעדרו של הקשר בין ההימנעות מעריכת הדיון ומנקיטת פעולות אחרות לטיפול בנוגדי הקרישה לבין האירועים שהביאו להתפתחות הדמם, ההלם ההיפוולמי והצורך בניתוח מוטל על הנתבעת וזו לא עמדה בו.
בסופו של דבר קיבל בית המשפט את התביעה בעילת רשלנות רפואית וקבע כי הנתבעת אחראית לנזקי התובעת, על כן חייבה לשלם לה פיצויים בסכום של 70,000 שקלים עבור נזקיה ואף שכר טרחת עורך דין בסכום של 14,000 שקלים.