רשלנות רפואית בניתוח לתיקון בקע מפשעתי - כלל הדבר מעיד בעד עצמו

עא 99 / 1146 קופת חולים כללית נ’ מוטי סולן

• בקע מפשעתי
• אובדן פוריות
• רכיבי עוולת הרשלנות הנזיקית
• כלל "הדבר מעיד בעד עצמו"
• העברת נטל ראיה לנתבע

עובדות המקרה:

המשיב נכנס לבית החולים לשם ניתוח אלקטיבי לתיקון בקע מפשעתי. כתוצאה מן הניתוח נפגע אחד מאשכיו, פגיעה שהביאה לידי אובדן פוריות. בעקבות נזק זה הוגשה תביעה נגד הרופא המנתח ונגד קופת החולים לתשלום פיצויים על יסוד אחריות בנזיקין.

אילו רכיבים על התובע להוכיח בתביעת רשלנות נזיקית?

על התובע בתביעת רשלנות בנזיקין, ורשלנות רפואית בניתוח בכלל זה, מוטל להוכיח חמשת רכיבים אלה: ראשית, שקיימת כלפיו חובה; שנית, שהחובה הופרה; שלישית, שנגרם לו נזק עקב הפרה; רביעית, שקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק וחמישית, מהו היקף הנזק.

מה השפעת עובדות המקרה על גורל התביעה?

בבוא בית-המשפט להכריע בגורלה של תביעה בסוף המשפט, השאלה הראשונה שעליו לשאול עצמו מצויה במישור העובדתי, והיא - האם כל העובדות שגרמו לתאונה במקרה הקונקרטי ידועות הן. לאמור, האם ידועה שרשרת העובדות שגרמה לנזקו של התובע, האם ידועה זהותו של המזיק, האם ידוע האופן שבו התרחש הנזק והאם קיים קשר סיבתי עובדתי בין אותה שרשרת עובדות לבין הנזק.

מה הדין במצב בו העובדות שגרמו לאירוע הנזיקי אינן ידועות?

יש מצבים בהם שהעובדות שגרמו לתאונה אינן ידועות, ואף-על-פי-כן אל לו לבית-המשפט לדחות את התביעה מחמת אי-הוכחתה, אלא עליו להמשיך ולבחון אם מתקיימים התנאים להחלת הכלל "הדבר מעיד על עצמו" על-פי סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

מהו כלל "הדבר מעיד בעד עצמו"?

כלל "הדבר מעיד בעד עצמו" הינו כלל ראייתי שנועד לבוא לעזרתו של התובע על-ידי העברת נטל השכנוע לשכמו של הנתבע. במסגרתו של הכלל יש לבחון אם התובע לא ידע ולא היה יכול לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק; אם הנזק נגרם על-ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה עליו ואם אירוע התאונה מתיישב עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה יותר מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות כזו.

מה משמעות העברת נטל ההוכחה לצד הנתבע?

אין העברת הנטל בנסיבות אלה שוות משקל להוכחת התביעה על-ידי התובע על-פי כללי ההוכחה הרגילים. נהפוך הוא, היא באה כאשר התובע אינו במצב שבו הוא יכול להוכיח את תביעתו. הסתברות הרשלנות בהקשר זה היא הסתברות לכאורית, שאין די בה להוכחת התביעה, ועם זאת די בה לשם העברת הנטל. המסקנה היא כי ההכרעה בשאלת תחולתו של הכלל אינה זהה להכרעה בגורלה של התביעה גופה.

כיצד יכול להתמודד הנתבע כאשר העובר אליו נטל הראיה?

כאשר הועבר הנטל אל כתפי הנתבע, יוכל הוא להרים נטל זה באחד משני אופנים:
האחד, על-ידי שיוכיח את התרחיש שגרם לנזק שאיננו תרחיש עוולתי, לאמור איננו פרי רשלנות מצדו. השני, כי אף שאינו יודע את הסיבה שהביאה לנזק, יוכיח שפעל בסבירות הראויה ומעשיו אינם נגועים ברשלנות.