פסק דין בנוגע לרשלנות רפואית בניתוח פלסטי באף - עקף עקום ובעיות נשימה

תא 12485/03 

עובדות המקרה

שוב מקרה של רשלנות רפואית במסגרת מספר ניתוחים פלסטיים לשיפור המראה וההרגשה. מעשה באשה צעירה, ילידת 29.6.71, כבת 24 שנים בתחילת האירועים נשוא התביעה, שעברה 3 ניתוחים באפה. הניתוחים לא הביאו לתוצאה המקווה – לא מן הבחינה האסתטית ולא מן הבחינה התפקודית:

לתובעת נותר אף עקום, סוטה והפרעות בנשימה. התובעת הגישה תביעתה נגד 4 רופאים, מומחים בכירורגיה פלסטית מבית חולים "איכילוב", נגד בית החולים ונגד משרד הבריאות, האמור לפקח על עבודתם של הרופאים ושל בית החולים.

לטענתה, הנתבעים עוולו כלפיה בעוולת רשלנות בביצוע ניתוחי אף, בעקבותיהם נותר האף עקום ומעוות. כן טוענת התובעת כי הנתבע 4 עוול כלפיה בעוולת תקיפה, שעה שביצע בדיקה מכאיבה באפה, ללא קבלת הסכמתה לכך.

האם הייתה התרשלות?

1. אין ספק כי הרשומות הרפואיות של הנתבעים לוקות בחסר: חסרה תרשומת על ביצוע בדיקה כללית של האף, חיצונית ופנימית, כנהוג וכמקובל בבית החולים, לפני כל אחד מן הניתוחים. חסר גיליון הבדיקה של ד"ר ז' את התובעת לפני הניתוח חסר רישום הבדיקות של התובעת לפני הניתוח השני, חסר גיליון ניתוח השני, חסר רישום של המנתחים בניתוח השני, חסרות תמונות התובעת לפני הניתוח, אשר צולמו או אמורות היו להיות מצולמות לפני הניתוחים אין רישום של בדיקת התובעת לפני הניתוח השלישי על ידי פרופ’ שפיר. פרופ’ שפיר מסכים לכך כי נהוג ומקובל לערוך תרשומת של הבדיקות הטרום ניתוחיות. הסברים שניתנו לחסר במסמכים רחוקים מלהיות מספקים. הרישום התמציתי בגיליון המרפאה של המחלקה הכירורגית, שם הייתה התובעת במעקב לפני ואחרי הניתוחים אינו יכול להוות תחליף לבדיקה פיזית-קלינית של הרופא המנתח, ערב הניתוח, כפי שהוסכם על דעת כל הרופאים והמומחים כאחד, שיש לבצע.

2. הרישום הלקוי והחסר, בעיקר לגבי הבדיקות שנעשו לתובעת לפני כל אחד מן הניתוחים, ממצאיהן והמסקנות הרפואיות, ללא כל הסבר סביר – מהווה סטייה מסטנדרט הרפואה הסבירה. והפרת הוראה חוקית, הקבועה בחוק זכויות החולה, המטילה חובה על הרופא המטפל לתעד את הטיפול הרפואי ברשומה הרפואית. אי ביצוע הרישומים כאמור, מעביר את נטל הראיה על כתפי הנתבעים להוכיח, כי לא התרשלו.

3. דברים שלא נרשמו ונותרו בלבו ובמוחו של הרופא - אינם ראיה. מהלך רפואי ותיאור פרוצדורה וממצאים בפעולה או בניתוח שמעיד עליהם הרופא בבית-המשפט - שכך עשה וכך בדק וראה - אם אין הם מתועדים לא ניתן לקבלם כדברים מובנים מאליהם, או כדברים מוכחים משום שהרופא העיד עליהם כפרוצדורה מקובלת או כי כך הוא נוהג.

4. אילו נבדקה התובעת עובר לניתוח הראשון, היה ניתן משקל לטענתה בדבר קשיי הנשימה והחסימה מהם סבלה. לאור הניתוח המתוכנן, היה על הנתבעים להראות כי שקלו עוד בטרם הניתוח את כל הסיכונים הנובעים מן הניתוח הצפוי, ונקטו בכל הצעדים לתיקון החסימה ומניעת החמרתה. זאת ועוד, אי ביצוע תיקון המחיצה כבר בניתוח הראשון מהווה סטייה מהסטנדרט הרפואי הסביר.

5. כבר הניתוח הראשון, היה ניתוח מורכב ומסובך, לאור הטראומה שעבר אפה של התובעת, ואולי יותר מטראומה אחת, וקשיי הנשימה מהם סבלה. על מורכבות זו התווספה המורכבות הנובעת מהניתוח האסתטי, הכרוך בשבירת עצמות האף והוצאת חלק מן הסחוסים לצורך הצרתו. ניתוח כזה דרש מידת מיומנות גבוהה יותר מזו של רופא שביצע רק 10 ניתוחים עצמאיים בלבד, עובר לניתוח זה, למרות שהשתתף כמסייע בעשרות ניתוחים נוספים.

6. ביצוע ניתוח מורכב ומסובך, על ידי רופא שאינו מיומן מספיק, מבלי שהתובעת נבדקה בטרם הניתוח ומבלי שנשקלו כל השיקולים הרלבנטיים, לרבות השיקול של הפחתת הסיכוי להצלחת ניתוחים נוספים, מהווה רשלנות מוסדית.

אי הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה

7. לטענת התובעת, מעולם לא הוסברו לה הסיכונים הכרוכים בניתוח האסתטי של האף, והסיכונים המוגדלים בניתוח המשולב. לו הייתה מודעת לסכנות הכרוכות בניתוח הכירורגי הכולל שבירת עצמות האף, ובעקבותיהם הצרת חלל האף, הייתה אולי בוחרת להימנע מכך מלכתחילה, ולהסתפק ביישור המחיצה בלבד.

8. אין ספק כי לתובעת לא הוסבר כי הניתוח הראשון יהיה ניתוח אסתטי בלבד ולא יכלול את יישור מחיצת האף. אי לכך ניתן לקבוע כי ההליך הרפואי התבצע תוך העדר הסכמה מדעת מצידה של התובעת. התובעת קבלה הסברים מפורטים על טכניקת הניתוח, הסברים שהיו מעבר להבנתה, אך היא לא הוזהרה מפני הסיכונים המיוחדים שצופן ניתוח כזה, על רקע הטראומה שסבל אפה, וסטיית המחיצה, וההיצרות הצפויה ממילא של מעברי האויר בגלל שבר העצם.

הנזק

9. נזק לא ממוני - הפיצוי הלא ממוני הינו נגזרת של שיעור הנכות ומגבלותיה, אך גם של כאבה וסבלה של התובעת במהלך 3 הניתוחים שעברה, תהליכי ההחלמה המכאיבים בעקבותיהם, ועוגמת הנפש והפגיעה בדימויה העצמי שנותרה לה בגין הפגימה האסתטית במראיה של אשה צעירה אשר צפתה לקריירת דוגמנות. הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני כולל גם את הפיצוי בגין אי מתן הסכמתה מדעת לניתוח הראשון והפגיעה באוטונומיה. לפיכך, הפיצוי יעמוד על סך של 100,000 ₪.

10. הפסד השתכרות לעבר - התובעת עבדה כמזכירה במשרד עו"ד לבני, והשתכרה כ-2,500 ₪ לחודש. בעקבות הניתוחים נעדרה כשבועיים בכל פעם. לפי אישור המעבידה [נספח יד לתצהיר התובעת], נעדרה לסירוגין, בסך הכול 36 ימים בעקבות הניתוחים. למרות היעדרותה, שולם לה שכרה באופן מלא כעולה מטופס 106 שהוגש על ידה, ולא הוכח כי נוכו ימי מחלה מחשבון ימי המחלה שלה. יתר על כן, גם אם הניתוח הראשון היה מצליח כמצופה, התובעת הייתה נעדרת מעבודתה, כך שהיעדרות זו בוודאי שאין לזקוף לחובתם של הנתבעים.

11. הפסד השתכרות לעתיד - רק לפן האסתטי של הנכות יכולה להיות השלכה על כושר השתכרותה, שכן לנכות הנובעת מקשיי הנשימה, אין ולא צריכה להיות השפעה על יכולה לעבוד כמזכירה. מאידך, עבודתה עם קהל דורשת הופעה נאה וייצוגית. כן נמנע מן התובעת הסיכוי לפתח קריירה של דוגמנות, קריירה שלמעשה לא החלה בה. יחד עם זאת, מאז הניתוחים עברו מספר שנים, והתובעת לא הציגה כל ראיה לכך שנגרע מאז משכרה. היא זכאית אמנם לפיצוי בגין הפגיעה האפשרית בפוטנציאל ההשתכרות שלה, אך פסיקת הפיצוי מן הראוי שתעשה על בסיס גלובלי, על דרך האומדנא ולא כנגזרת של הנכות הרפואית משכרה. לפיכך, הפיצוי באב נזק זה, על דרך האומדנא, יעמוד על סך 50,000 ₪.

12. הוצאה מוגברת למימון איפור - יש מקום להתחשב בטענתה של התובעת כי היא נזקקת להוצאה מוגברת למימון איפור, אך יש להתחשב גם בכך, שמן הסתם, הייתה מוציאה סכומים סבירים כהוצאות איפור, גם אלמלא תוצאות הניתוחים, ויש לפצותה רק על התוספת הנובעת מהצורך המוגבר באיפור. הוצאה חודשית זו נוספת זו מוערכת על ידי בסך 50 ₪ בלבד, והפיצוי עומד בגינו עומד על סך 28,000 ₪.

לסיכום,

דין התביעה להתקבל. בהעדר רישומים נאותים, עבר נטל השכנוע לנתבעים להוכיח שלא עוולו כלפי התובעת בעוולת הרשלנות. הנתבעים כשלו בהרמת נטל זה ולפיכך עליהם לפצות את התובעת.