פסק דין בעניין מוות לאחר תאונת דרכים - תביעה על בסיס רשלנות רפואית?

תא 6118/07 

עובדות המקרה

המנוח, שהיה נהג אוטובוס, נפגע ביום 22.9.02, עת מעד במדרגות האוטובוס כאשר עצר לצורך תדלוק והחל לרדת מהאוטובוס. בעקבות התאונה, הובל התובע לבית חולים כשהוא סובל מכאבים בצוואר ובגב התחתון, ובבדיקות שנעשו במועד זה וסמוך לאחר מכן נמצאה ירידה בתחושה בגב התחתון.

התובע המשיך להתלונן במשך חודשים על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל. בהיות התאונה – תאונת עבודה, פנה התובע למל"ל (אגף נפגעי עבודה) למיצוי זכויותיו. התובע התלונן במל"ל, בין היתר, על אי תפקוד אורולוגי (אינאונות). ביום 26.12.05 התקבל התובע לבי"ח הלל יפה לבדיקת אונות (זקפות לילה), אליה הופנה ע"י המל"ל במסגרת בירור תביעתו לקצבת נכות מעבודה.

הבדיקה לא היתה פולשנית, וכללה שהיית לילה בחדר הבדיקה כשהמכשור הרפואי מחובר לגופו. התובע שהה לבדו בחדר הבדיקה. במהלך הלילה, נפטר המנוח, ללא שהיתה סיבה חיצונית למותו, בהיותו בן 36 שנים. הבדיקה הפתולוגית שבוצעה סמוך לאחר הפטירה קבעה כי המוות נגרם עקב כשל לבבי. לא נמצאו בבדיקות הטוקסיקולוגיות סמים, תרופות או חומר רעיל.

האם עילת התביעה של התובע תהא לפי חוק הפיצויים או שמא לפי דיני הנזיקין?

1. חוק הפיצויים הינו ביסודו חוק סוציאלי, ועקרון האחריות המוחלטת הקבוע בו נועד להגשים כמה מטרות: ראשית, החוק נועד לייעל את הליכי המשפט בתיקי תאונות דרכים ולקצרם ובכך להקל על הנפגעים בקבלת הפיצוי. כמו כן החוק נועד להקל את העומס הרב שהוטל על בתי-המשפט כתוצאה ממתכונת ההליכים הקודמת, אשר הייתה כרוכה בבירור שאלת האשם. ולבסוף, המטרה שלפיה יובטח פיצוי לכל אדם הנפגע בתאונת דרכים בלא קשר לשאלת אשמם של אחרים או אשמו שלו תוך פיזור הנזק והטלתו על כלל המשתמשים ברכב באמצעות מנגנון ביטוח חובה. לצורך הגשמת מטרות אלה נקבע, בין היתר, עקרון ייחוד העילה. על-פי עקרון זה, מקום שבו קמה לנפגע עילת תביעה על-פי חוק הפיצויים נשללת ממנו עילת התביעה בשל נזק גוף על-פי דיני הנזיקין הכלליים.

2. כדי לקבוע האם עומדת לתובע עילה לפי חוק הפלת"ד לגבי פטירת המנוח, יש להיזקק למבחני הקשר הסיבתי הנדרש, מבחינה משפטית, קשר אשר הפסיקה מבססת על מבחן הצפיות ועל מבחן הסיכון. החשיפה לסיכונים הנובעים מרשלנות רפואית במהלך בדיקה או טיפול עקב התאונה היא, איפוא, בגדר "תחום הסיכון" הנובע מתאונת הדרכים, ועונה על מבחן הצפיות, שכן כאשר אדם נדרש, עקב תאונת דרכים, לסדרת בדיקות וטיפולים ממושכת, הוא חשוף למעשים/מחדלים רשלניים מצד הגורמים המטפלים, אליהם לא היה נחשף אלמלא פגיעתו בתאונה.

3. אם ייקבע – לאחר קבלת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – כי אין כל קשר סיבתי בין המעשים או המחדלים של הגורמים המטפלים לבין הפטירה, ממילא לא תוכח גם עילת התביעה לפי חוק הפלת"ד, וייקבע כי פטירתו של המנוח בבית החולים דווקא היתה מקרית, בגדר "זירת אירוע" גרידא. לעומת זאת, אם ייקבע כי במעשים ו/או במחדלים אלה היה כדי לגרום או לתרום לתוצאה המצערת של הפטירה, הרי שכלל ייחוד העילה מורה כי תביעת העזבון בגין הפטירה וקיצור תוחלת חיי המנוח תיכלל בתביעה לפי חוק הפלת"ד, וזאת בין אם היה במעשים ומחדלים אלה משום רשלנות רפואית ובין אם לאו.

4. יש לדחות על הסף את התביעה כנגד נתבעים 3-4 ולקבוע כי עילת התביעה של התובע תבורר במלואה לפי חוק הפלת"ד.

לסיכום,

עילת התביעה של התובע תבורר לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.