פסק דין העוסק בלידת יולדת ולדנית והתפתחות תשניק סב לידתי - האם רשלנות?

התובע מס’ 1 נולד בתאריך 1.11.1999. מסע הלידה היה ארוך ומייגע. שעות ארוכות חלפו והלידה לא התקדמה. לקראת סוף התהליך, ניסו לחלצו מרחם אמו באמצעות שולפן (לידת ואקום) ולבסוף, הוא חולץ באמצעות ניתוח קיסרי. מיד לאחר לידתו, התובע אובחן כסובל מנזק מוחי שמקורו בתשניק סב לידתי. האם מקור הנזק של התובע נבע כתוצאה מרשלנות רפואית בלידה, או שמא מדובר בפגם גנטי מולד?

המחלוקת הניטשת בין הצדדים, הינה בשאלת המקור לנזק הנוירולוגי הקשה ממנו סובל התובע, האם מומיו נגרמו כתוצאה מתשניק סב-לידתי, שמקורו ברשלנות רופאי בית החולים "סורוקה", החוסה בצל קורת שרותי בריאות כללית, או שמא, לא דבקה רשלנות בפעולות הצוות הרפואי במהלך הלידה, והנזק נגרם כתוצאה ממקור אחר, שאינו טמון בלידה אלא בפגם גנטי, מטבולי או סיבוך אחר שנוצר במהלך ההיריון, ובאם ייתכן שמקור הנזק משניהם גם יחד? כמו כן, האם מדובר במקרה של רשלנות רפואית בהריון?

האם רופאי בית החולים התרשלו?

1. גורמי סיכון רבים חברו להריונה של התובעת, שהוגדר כהיריון בדרגת סיכון גבוה. המדובר ביולדת וולדנית מבכירה, שזה לה ההיריון התשיעי, גילה מבוגר (בת 37) והיא סוכרתית. בנוסף, ממדי גופה צרים והערכת משקל היילוד נצפתה להיות גבוהה, למצער, יחסית למידותיה. הנתונים הללו, על פניהם, הקימו חובת זהירות מוגברת של הצוות הרפואי כלפי התובעים, לנקיטת צעדים למניעת הסיכון הצפוי והשלכותיו על מהלך הלידה. מלכתחילה, היה על הצוות הרפואי לנקוט משנה זהירות כלפי היולדת ולהעניק לה טיפול החורג מסטנדרט הטיפול המקובל ביולדת "רגילה".

2. הגישה המקובלת בפסיקה, ביחס ליולדות וולדניות, היא לבצע בהן ניתוח קיסרי. לידה וגינאלית ביולדת וולדנית מסכנת את שלום העובר, בשל קצב התפתחותה האיטי שמקורו ברפיון שרירי הרחם.

3. יחד עם זאת, בענייננו מדובר ביולדת, אשר ילדה את שמונת ילדיה הקודמים בלידות וגינאליות ועל כן, ההחלטה לנסות ולהתחיל את הלידה בדרך הטבע, אינה נגועה ברשלנות, ואין לראות בה חריגה ממתחם חובת הזהירות הסבירה. הערכת משקלו של העובר, על פניה היתה סבירה אף היא ועמדה בסטנדרט המקובל ולראיה, משקלו לא חרג מתחום הארבעה ק"ג.

4. אולם, לנוכח גורמי הסיכון הרבים, היה על הצוות הרפואי לעמוד על המשמר ולשקוד על קיומם של אמצעי זהירות, להבטחת תקינותה של הלידה. בשעה 11:30, עם הופעתן של האטות רבות, הגם שעדיין לא חמורות ובהינתן קצב איטי מאוד של התקדמות הלידה, היה נכון להפסיק את מהלך הלידה ולבצע ניתוח קיסרי, הגם שבשלב זה, עדיין לא היה מדובר בכורח. בהגיע השעה 13:05, תמונת המצב הראתה מצוקה עוברית של ממש ועל כן, בשלב זה, היה על הצוות הרפואי לחלץ את העובר מהרחם, ללא דיחוי – באמצעות ניתוח. ההחלטה לבצע לידת ואקום באותה שעה (13:05) או בסמוך לה, היתה נמהרת ובלתי סבירה.

5. תרשים המוניטור הסתיים בשעה 13:05. בדו"ח המעקב אין דיווח בין השעות 12:25 ל - 13:25. ידוע, כי במהלך השעה הזו, בוצעו ניסיונות לשלוף את העובר באמצעות שולפן. גם אלו לא תועדו. דועה ההלכה הפסוקה לפיה, מחדל ברישום, המונע מתובע ומבית המשפט ראיה אוטנטית בעלת משקל יגרום להעברת נטל הבאת הראייה לכתפי הנתבע.

6. הכלל הרגיל בדיני הנזיקין הוא כי על התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לנזק, לפי מאזן ההסתברות. עמד בנטל - יפוצה על מלוא הנזק; לא עמד, תביעתו תידחה. עם זאת, בעניינים מסוימים, שללה הפסיקה בישראל גישה של "הכל או לא כלום" בנזיקין, והעדיפה מתן פיצוי חלקי בדרך הסתברותית או בדרך של אומדנא.

7. ברמת ההסתברות, הוכח קשר סיבתי בין רשלנותה של הנתבעת לגרימת הנזק, ברמה גבוהה למדי. אשר על כן, על דרך האומדנא, יש להעמיד את שיעור אחריותה של הנתבעת בגרימת הנזק על 60%. אומדנא, מטבע הדברים, נסמכת על מכלול העובדות שהוכחו וכן, על ההיגיון והשכל הישר.

לסיכום,

הצדק החברתי והמשפטי מחייב במקרה דנן חלוקת אחריות, בין מזיק ידוע, אשר התנהגותו העוולתית הוכחה, לבין גורמי נזק אפשריים אחרים, אשר אין דרך לעמוד על זהותם ולבחון את מידת תרומתם לנזק שנגרם. הנתבעת תישא באחריות לנזקי התובעים בשיעור של 60%.