פסק דין העוסק בטיפול בסרטן ריאות מתקדם - תביעת רשלנות רפואית בגינו

בחודש אפריל 2002 אובחן התובע כלוקה בסרטן ריאה בשלב מתקדם, כאשר בעקבות גילוי זה טופל התובע במכון האונקולוגי בבית חולים סורוקה. בתחילה, הגידול בריאה במצבו ובגודלו היה בלתי נתיח ועל כן, הוחל בטיפול כימותרפי והקרנתי ובהמשך, לנוכח השפעת טיפולים אלו על הגידול, ניתן היה לנתח התובע לצורך הוצאת הגידול.

ביום 28/11/02 עבר התובע ניתוח במסגרתו נכרתה אונה עליונה של הריאה הימנית. התובע סבור כי החלטת הצוות הרפואי "ביחידה" לנתחו הייתה נמהרת ופזיזה מה גם, שלא נעשו בדיקות מקדימות ראויות ואף מבלי שנוהל דיון מקדים בין רופאי המחלקה. לטענת התובע, אין ברשומות הרפואיות של המחלקה מסמך כלשהו המתאר, בדיקה גופנית של התובע על ידי הצוות הרפואי בכלל וד"ר קולנדר בפרט, טרם קבלת ההחלטה בדבר ביצוע הניתוח.
האם יש לקבל את התביעה - האם הרופאים אשמים ברשלנות בכך של גילו את חזרת הסרטן בפעם השנייה?

חובת זהירות מושגית וקונקרטית

1. לחובת הזהירות שני ראשים: האחד, חובת זהירות מושגית והאחר, חובת זהירות קונקרטית. הלכה נקוטה בידינו מקדמת דנא כי ביחסים שבין רופא ומתרפא שבטיפולו, מתקיימת חובת זהירות מושגית. לעניין חובת הזהירות הקונקרטית, משמעותה כי על הרופא לצפות את הנזק הצפוי מטיפול רפואי אותו הוא מעניק למתרפא. גדר הצפיות הוא כזה, שגם נזק נדיר, שקשה לצפותו, מטיל חובת זהירות ובלבד, שהיה ידוע למדע הרפואה.

2. אמת המידה המשמשת את ערכאות השיפוט השונות, לבחינת סבירותו של הטיפול הרפואי, מבוססת על מבחן הרופא הסביר, דהיינו שהחלטות ומהלכים בהם נקט הצוות הרפואי, צריכים להיות סבירים ותואמים לנורמות המקובלות באותו מרחב מקצועי.

3. אין מחלוקת כי רופא מיומן וסביר, מחויב לבחון דרכי טיפול חלופיות, כאשר עצם הבחירה בחלופה מסויימת בוודאי אינה מקימה לחובתו הנחת התרשלות. החובה המוטלת על פי דיני הרשלנות אינה לתוצאה אלא למאמץ, כך שכישלון הטיפול הרפואי שניתן כשלעצמו, אינו מקים חזקה בדבר התרשלות הצוות הרפואי.

4. יש לזכור כי לא כל טעות מהווה רשלנות. יש להיזהר מלקבוע התרשלות במקרה בו נעשתה טעות בשיקול הדעת של הרופא, על מנת שלא ליצור רפואה מתגוננת מידי הפועלת מתוך צורך להתגונן מפני תביעות.

5. במקרים של התרשלות רפואית, הטלתה של חובת זהירות חמורה מידי עלולה לפגוע ביכולתם של רופאים להפעיל שיקול דעת המבוסס על מיטב הכרתם ומיומנותם המקצועית ולעודד תופעה בלתי רצויה של רפואה מתגוננת המבקשת למזער חשיפה לתביעות רשלנות זאת, אף במחיר של פגיעה בבריאותם של המטופלים.

6. במקרה דנן, הבחירה של צוות הרפואי לעבור לשלב הפרוצדורה הניתוחית, בוודאי שאינה יוצרת הנחת התרשלות. לא נמצא ממצא לפיו יש לקבוע כי ההחלטה לבצע ניתוח בשיטת- ONE STAGE עולה כדי רשלנות רפואית. מה גם, שבענייננו לא ניתן להצביע על טעות בפרוצדורה הניתוחית, שראוי היה להימנע ממנה.

העדר רישומים ברשומה רפואית והעברת הנטל הראייתי

העדר רשומה רפואית, כגון אי רישום של הליך או נוהל במסגרת הטיפול הניתן לחולה, עשוי לכל היותר להצדיק העברת הנטל לנתבעים אך באותו עניין ממוקד ובעניננו, בדבר קיומן של בדיקה וישיבת צוות ככל שנעשו עובר לניתוח.

8. מוסד רפואי, מחוייב לתעד ובאופן ראוי את המהלכים הטיפוליים השונים ואין שוני בין תיעוד מהלך ניתוחי לבין תיעוד ולו תמציתי של המהלכים שננקטו ערב גיבוש ההמלצה הטיפולית . כך שבעניין זה כשלו הנתבעים שלא תיעדו את ישיבת הצוות אלא שכשלונם זה אינו מטיל לפתחם את נטל ההוכחה ביחס לכלל רכיבי התביעה.

9. בענייננו גם אם רשומיו של ד"ר קולנדר בגליון הטיפול במרפאה,מנוסחים באופן תמציתי וקצר ביותר,אין בכך כדי לשלול היתכנות קיומה של בדיקה גופנית ביום הגעתו לראשונה של התובע למרפאה באיכילוב, במיוחד כאשר מתועדת ולו באופן כוללני פגישה שכזו.

נזק לא ממוני

10. ביקורת שלאחר הניתוח ולאחר שחרורו של התובע מביה"ח איכילוב שנועדה ליום 17/05/05, הצהיר פרופ’ מלר בפני התובע כי הבדיקה הפתולוגית מעידה על קיומו של תהליך סרטני- גרורתי בעצם הטיביה, משני לסרטן הריאה. לאחר מכן הודה פרופ’ מלר כי טעה באבחנתו. יחד עם זאת וחרף הכרתו ולו המאוחרת, כי סברתו הייתה שגויה, לא טרח פרופ’ מלר לשגר מכתב התנצלות לתובע.

11. מצווה אדם להיזהר בלשונו והעובדה כי התובע ואשתו נאלצים לשמוע מפרופ’ מלר כי מחלת הסרטן שבה ותקפה את גופו של התובע, בוודאי שהיה בה כדי לשלול ולאיין ולו את מעט התקווה שנותרה לתובע. גם ההודעה המתקנת לא נמסרה לו על אתר ולא בדרך שהיה בה כדי להקהות ולו במידה מסויימת, מעוצמת הפגיעה הנפשית שנגרמה לו לראשונה.

12. על כן יש מקום לחייב הנתבעים בתשלום פיצויים בגין הנזק הלא ממוני שנגרם לתובע. יש לפסוק בראש נזק זה פיצוי בסכום גלובלי כדי סך של 350,000 ₪.

פיצויים עונשיים

13. פיצויים עונשיים אינם נפסקים כדבר שבשגרה ועצם השימוש בסעיף זה מעורר שאלות מורכבות . פיצויים עונשיים יפסקו במקרים שבהם התנהגות המזיק הייתה מקוממת ומסלידה במיוחד, ובפרט במקרים כאלה שיש עמם מעין כוונה.

14. בענייננו, התנהלות בית החולים איכילוב מקוממת, שכן לא רק שפרופ’ מלר בחר לציין בפני התובע כי נתגלה בגופו סרטן, עוד בטרם התקבלו התוצאות הסופיות של הבדיקה הפתולוגית, הרי חל אף עיכוב בלתי סביר ובלתי מתקבל על הדעת, בחשיפת תוצאות הבדיקה הפתולוגית בפני התובע. הדברים עולים כדי התנהגות מקוממת שיש להוקיעה וכל שכן, שיש בצידה פגיעה קשה בצפייתו של התובע לבריאותו השלמה ולתקינות בריאותו הנפשית.

15. לפיכך, יש לחייב הנתבעים בתשלום פיצויים עונשיים בסך של 75,000 ₪.

עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וניידות

16. לטענת התובע, עקב הניתוח והכאבים מהם הוא סובל, תפקודו מוגבל עד למאוד. שלא לדבר על מידת ההשפעה של הכמויות האדירות של התרופות הנרקוטיות, אותם הוא נאלץ לצרוך.

17. לאור מורכבות הניתוח שעבר התובע ואשר כלל כריתה חלקית של עצם השוק, השתלת שתל, תקופת ההחלמה, המתחייבת בניתוחים מסוג זה, כל אלה מצריכים הושטת סיוע משמעותי בוודאי בתקופת ההחלמה. על כן, יש לקבוע פיצוי גלובלי בראש נזק בסכום של 15,000 ש"ח.

18. הוצאות רפואיות - יש לפסוק לתובע, על דרך האומדנא, פיצוי בסך ¬¬15,000 ₪ ש"ח בראש נזק זה.

19. ניידות - סביר כי התובע, יהיה זכאי לפיצוי בראש נזק זה ולו על מנת ליתן ביטוי מסוים לקשייו של התובע בהליכה ובעמידה ממושכת. לפיכך, יש לפסוק לזכות התובע בפריט נזק זה סכום גלובאלי של 45,000 ₪, בעבור הוצאותיו בעבר ובעתיד.

לסיכום,

יש לקבל את התביעה בחלקה. על הנתבעים לפצות את התובע בגין נזק נפשי שנגרם לו כתוצאה מכך ששגו באבחנה של חזרת הסרטן לגופו.