פסק דין העוסק ברשלנות רפואית במתן הסבר וחובת גילוי מוגברת לניתוח לייזר
עניינה של תביעה זו בשאלת אחריותם בנזיקין של הנתבעים או מי מהם בגין "רשלנות רפואית" או "תקיפה"- שגרמה לתובע, יליד שנת 1964, נזקים קשים ובלתי הפיכים בעיניו. הנזקים אירעו כתוצאה מביצוע שני ניתוחים לתיקון רוחק ראייה. האם ניתוחים פלסטיים אלו נעשו תוך כדי רשלנות רפואית?
לטענת התובע, התרשלו רופאי ומנהל המכון ב"רשלנות רפואית" כשהפרו את חובת הזהירות בה הם חבים בכך שבצעו לתובע שני ניתוחי לייזר כאשר ידעו או חייבים היו לדעת שבנתוני רוחק הראייה הגדולים של התובע קיימים סיכונים רבים שאכן אירעו ולא הזהירו מפניהם את התובע ובכך גרמו לו לנזקים.
בנוסף, טוען התובע כי בענייננו חל סעיף 41 לפקודת הנזיקין - חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו, משום שלא הומצא לו ו/או לבאי כוחו דו"ח בנוגע לניתוח הראשון ולניתוח המתקן ו/או הומצא לו דו"ח חלקי בו חסרים פרטים הכרחיים רבים. עוד טוען התובע בכתב התביעה ובסיכומיו, כי לא בוצעה לו בדיקה טופוגרפיה שהייתה צריכה להיערך טרם הניתוח.
האם יש לקבל את התביעה?
העברת נטל הראיה
1. הכל מסכימים בדבר חשיבות בדיקת הטופוגרפיה בטרם ביצוע הניתוחים. הכל גם מסכימים כי תוצאות בדיקה כזו, או מסמך המעיד שנערכה, לא הוצג. אין צורך להרחיב את הדיבור בדבר חשיבות עריכת בדיקות למטופל טרם ניתוח. בתוצאות הבדיקות יש כדי לקבוע מהם הסיכונים לעומת התועלת בבצוע הניתוח, במה צריך לטפל ומהי הדרך הראויה ביותר לטפל באותו חולה. יחד עם זאת, העדרן של תוצאות בדיקה אחת, קרדינאלית ככל שתהיה, אין בהן לבדן כדי להעביר את נטל הראייה. על בית המשפט להשתכנע כי המחסור בבדיקות אלו יצר עמימות ראייתית השוללת מהתובע ידיעה עובדתית הפוגעת באפשרותו להוכיח את תביעתו.
2. ההצדקות ליישום ואמוץ הדוקטרינה של נזק ראייתי, כמעביר את נטל ההוכחה, יהיה במצבים טיפוסיים של אי - ודאות בגרימת הנזקים. זו, לא תתקיים במצב בו העברת נטל השכנוע לא תשנה את תוצאת ההתדיינות העיקרית.
3. בענייננו, כל זאת לא הוכח. אליבא דתובע, הוא יודע מהם העובדות שגרמו לנזקיו. הרשלנות שמייחס לנתבעים 5 – 1 היא עצם עריכת ניתוח בנתונים קיצוניים כפי שהיו לו – גם אם תוצאות הבדיקות היו מאפשרות או לא מאפשרות ביצועו. לפיכך, בנסיבות אלו, אין להחיל את הדוקטרינה של הנזק הראייתי בענייננו והנטל נותר על כתפו של התובע להוכיח את תביעתו.
האם הנתבעים התרשלו?
4. על מנת לבסס חבות בעוולת הרשלנות יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות: 1. חובת זהירות מושגית וקונקרטית. 2. הפרתה של חובה זו, דהיינו התרשלות, 3. קיומו של נזק. כמו כן יש להוכיח כי קיים קשר סיבתי "עובדתי" ו - "משפטי" בין ההתרשלות לבין קרות הנזק.
5. אין בענייננו חולק באשר לקיומה של חובת הזהירות המושגית ביחסים שבין רופא לבין מטופל. חובה זו נובעת מהאמון שרוכשים החולים לרופאם. חובת זהירות קונקרטית מתקיימת כאשר בין המזיק הקונקרטי לבין הניזוק הקונקרטי קיימת חובת זהירות לעניין הפעולות שהתרחשו בפועל, שגרמו לנזק שאירע בפועל.
6. בטרם החליטו הנתבעים 5 – 1 על ביצוע הניתוחים הייתה עליהם חובה לשקול את העובדה שהתובע סובל מרוחק ראייה קיצוני במיוחד, אשר הניסיון המצטבר לגביו באותו מועד היה דל. הם היו צריכים לקחת בחשבון שגם ה – FDA האמריקאי סבור שאדם במגבלות מסוג אלו של התובע אינו מתאים לניתוח באמצעות הלייזר. עוד היו צריכים לקחת במסגרת שיקוליהם, את העובדה שהמכון עצמו בו בוצע הניתוח, אינו ממליץ לבצע ניתוח בנתוני התובע, על פי דפי המידע שלו עצמו. הנתבעים 5 – 1 היו מודעים לכך שאפילו היה הניתוח עובר בהצלחה, לא היה בו כדי לגרום לתובע להסיר משקפיו, אלא לכל היותר להפחית את המספר. לפיכך, עצם ביצוע הניתוח בתובע על נתוניו הקיצוניים, חורג מכל סטנדרט זהירות, בו מצווים הנתבעים 5 – 1. הנתבעים 5 – 1 ידעו וצפו – כי לא רק שהתובע לא יוכל להסיר משקפיו לרוחק ראייה, אלא כי קיימת סכנה ממשית שכושר ראייתו יגרע כתוצאה מכך, דבר שאכן ארע.
הקטנת הנזק
7. "הקטנת הנזק" היא חובה המוטלת על הניזוק להקטין את נזקו שנגרם לו כתוצאה מעוולת המזיק. צודק וראוי ליישם את הדרישה להקטנת הנזק כל אימת שעולה מעובדות המקרה שהניזוק מחפש אחר פיצוי מירבי מהמזיק ובשל טעם זה אינו נוקט באמצעים לשיפור מצבו.
8. אין חולק כי ניתוח השתלת קרנית, מגלם בתוכו סיכונים של דחית הגוף – הזר וכן כאב וסבל, באופן שגם ראייתו החלקית של התובע – יכול שתפגע. לפיכך, לא סביר ולא צודק לחייב את התובע לעבור טיפול שכזה, שסיכונים רבים לצידו.
עוולת התקיפה ושאלת ההסכמה מדעת
9. עוולת התקיפה הקבועה בסעיף 23 לפקודת הנזיקין היא עוולה פרטיקולארית, שיש להוכיח את יסודותיה המיוחדים על מנת שתקום בגינה עילת תביעה. עוולת התקיפה אינה דורשת הוכחת נזק אלא היא מתייחסת לשימוש בכוח שלא בהסכמה וליסוד נפשי של כוונה, שהם מיסודות העוולה.
10. עוולת התקיפה, בהקשרה הרפואי, משמעותה קבלת טיפול רפואי ללא הסכמה מדעת של המטופל ומבלי שהוסברו לו כל הסיכונים. דוקטרינת ההסכמה מדעת קובעת כי אין לבצע טיפול רפואי באדם ללא הסכמה מודעת לטיפול שינתן לו. הרציונל שעומד מאחורי החובה למסירת מידע נובע מהאוטונומיה של הפרט על גופו. כדי שאדם יוכל לקבל החלטה מושכלת מדעת, אם להסכים להתערבות כירורגית - רפואית בגופו אם לאו, עליו לקבל את מלוא האינפורמציה שתסייע בידו בגיבוש החלטתו, לאחר ידיעת מלוא הסיכונים והסיכויים.
11. פסיקה קבעה כי בניתוחים אלקטיביים, מסוג הניתוחים שעבר התובע, קיימת חובת גילוי מוגברת המחייבת מתן הסבר נרחב יותר למטופל גם בדבר סיבוכים נדירים העשויים להתרחש.
12. אין חולק כי בטופס המידע נכתב במפורש כי קיימת אפשרות שמטופלים בעלי קוצר ראייה גבוה מעל 8 דיופטר, יצטרכו להיעזר במשקפי ראייה לאחר הטיפול בלייזר. טופס המידע וההסכמה לביצוע הניתוח הוא המסמך היחיד עליו כן חתם התובע. הפרטים בטופס כללים ביותר מצוינים בו סיכונים זניחים בלבד ואין בו פירוט של כלל הסיכונים והסיבוכים האפשריים לניתוח במצבו האישי – הרפואי של התובע.
13. הנתבעים 5 - 1 לא עמדו בחובת הגילוי המוגברת לה היו מחויבים הן מפאת מצבו המיוחד של התובע והן מפאת היות הניתוח אלקטיבי.
הנזק שנגרם
14. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע תעמוד על 35.7%.
15. נכותו התפקודית - בענייננו, התובע הינו כלכלן ומנהל מערכות בהכשרתו. לשם ביצוע עבודתו בתחום מקצועו נדרש מהתובע לעיין בחומר כתוב ולהשתמש במחשב. אין ספק שפגיעה ביכולת הראייה של התובע, עשויה לגרום לו לתוצאות כלכליות משמעותיות. אין לאבחן בין נכותו הרפואית של התובע לבין נכותו התפקודית וזו גם זו –תועמד על 35.7%.
16. הפסד השתכרות בעבר - לא הוכחה ירידה בכושר השתכרות התובע עד למועד הגשת התביעה והוא אינו זכאי בשל העבר לפיצוי כלשהו.
17. הפסד השתכרות בעתיד - בגין אובדן כושר השתכרות בעתיד החל מיום הגשת התביעה ועד גיל הפנסיה, זכאי התובע לפיצוי לפי הפרמטרים הבאים: בסיס שכר בסך 12,830 ש"ח (על פי תלוש המשכורת האחרון) משוערך למועד מתן פסק הדין X 35.7% נכות תפקודית X תקופת עבודה מיום מתן פסק הדין עד גיל הפנסיה לגברים (67 שנים) X מקדם היוון בגובה 3% לשנה.
18. כאב וסבל - פיצוי גלובלי בראש נזק זה לעבר ולעתיד גם יחד סך - 200,000 ש"ח.
19. הוצאות רפואיות - בשל הצורך להחלפת משקפיים ו/או עדשות מגע ואפשרות של הוצאות רפואיות בגין ניתוח שיעבור, אם יעבור, שאינן מכוסות על ידי הביטוח הרפואי, יש לפסוק לתובע סכום גלובאלי בגין הוצאות רפואיות על סך 25,000 ש"ח.
20. הוצאות נסיעה מוגברות - סך גלובאלי של 30,000 ש"ח.
לסיכום,
יש לקבל את התביעה. הנתבעים התרשלו בכך שידעו וצפו – כי לא רק שהתובע לא יוכל להסיר משקפיו לרוחק ראייה, אלא כי קיימת סכנה ממשית שכושר ראייתו יגרע כתוצאה מכך.