פסק דין בנוגע לדחיית תביעת רשלנות רפואית בגין התיישנות לאחר אי צירוף חוו``ד

ביום 24.05.07 הגיש התובע את התביעה שעילתה רשלנות רפואית נגד הנתבעים. לתביעה לא צורפה חוות דעת רפואית. לפיכך, הוגשה בקשה מטעם הנתבעים, להורות על דחית התביעה על הסף מחמת העובדה שהתביעה התיישנה, יחד עם העובדה שחרף היות עילת התביעה רשלנות רפואית כביכול מצד הנתבעים, לא צורפה חוות דעת רפואית וזאת בניגוד להוראות תקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי.
 

האם יש לקבל את הבקשה?

תקנה 127 לתקנות סדר הדין מורה כי בעל דין המבקש להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו חוות דעת רפואית. לחובה זו נפקות מיוחדת בתביעות בשל רשלנות רפואית, שכן הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק תלויות בחוות דעת זו. הנחת המוצא הינה כי חוות דעת של מומחה רפואי מקימה את עילת התביעה, או מהווה חלק נכבד מיסודות התביעה והוכחת העילה הנטענת.

במקרה דנן אין חולק כי התובע לא צרף לכתב התביעה המקורי חוות דעת רפואית אולם הוגשה בקשה לפטור מהגשת חוות דעת ומינוי מומחה מטעם בית המשפט. בעקבות הסכמות דיוניות נתנה לתובע אורכה להגיש חוות דעת רפואית וזאת מבלי שהנתבעת תוותר על טענת ההתיישנות.

ביהמ"ש משוכנע כי הייתה לתובע מניעה אובייקטיבית לעצם הגשת חוות דעת רפואית במועד הגשת התביעה. חוות הדעת היא בגדר ראיה, אמנם ראיה מרכזית, שהוגשה במועד שלאחר הגשת כתב התביעה כאשר מרכיבי היסוד של העילה המקורית נשמרו ואין מניעה להתיר את התיקון, אפילו חלפה בינתיים תקופת ההתיישנות.

לסיכום,

מדובר במצב מיוחד, בו התוצאה היא שזכות התובע להגיש תביעה אינה נפגעת ואילו זכות הנתבעים גם היא לא נפגעה באופן מהותי. לפיכך, יש לדחות את הבקשה לדחיית התביעה על הסף.