רשלנות רפואית בניתוח להסרת קעקוע, מתי תוגש תביעה?

ניתוח להסרת קעקועים הוא הליך כירורגי, המבוצע אצל כירורג פלסטי בעל ניסיון בסוג זה של ניתוחים פלסטיים. הניתוח מתבצע בהרדמה מקומית, והמנתח מבצע חתך בהתאם לצירי הרוחב והאורך של הקעקוע, וכורת את שכבת העור המקועקעת. כדי להימנע מצלקות, בדרך כלל יש לעבור מספר פעמים את ההליך הכירורגי.

ניתוח להסרת קעקוע נחשב לטיפול רפואי לכל דבר ועניין, והכלל הוא כי לא יבוצע טיפול רפואי באדם, מבלי שתינתן לכך הסכמתו מדעת, כלומר הסכמה המבוססת על החלטה מושכלת לבחור בביצוע ההליך הרפואי, בהסתמך על כל המידע הרלוונטי להחלטה זו לפי סעיף 13 לחוק זכויות החולה.

כלל זה מצא ביטויו אף בפסיקה שקדמה לחקיקת החוק. מתן טיפול רפואי ללא קבלת הסכמה מדעת, הכרוך בהפרה של הרופא את חובת הגילוי המוטלת עליו, מהווה הן עוולה של תקיפה והן עוולה של התרשלות.

אי מתן הסכמה מדעת לניתוח להסרת קעקוע

כדי שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהיה הסכמה מדעת, יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. זאת באופן שיהיה בידי המטופל מידע הדרוש לו באורח סביר כדי לגבש החלטה בדבר הסכמה או אי הסכמה לניתוח או לטיפול רפואי. 

החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של הסכמה מדעת. היקפה של חובת הגילוי אינו מוחלט, אך ככלל, יש לבחון את שכיחותם של הסיכונים הצפויים מהטיפול והיקפם מול אופי הטיפול ודחיפותו. במקרה של טיפול אלקטיבי, מורחב היקפה של חובת הגילוי. 

תביעת רשלנות רפואית בניתוח אלקטיבי

רשלנות רפואית בניתוח להסרת קעקוע יכולה לבוא לידי ביטוי באי מתן הסברים למטופל תוך פירוט הסיכונים והסיכויים הכרוכים בהליך הכירורגי, וכן בביצוע הניתוח עצמו בחוסר מיומנות וחוסר מקצועיות, תוך הפרת חובת הזהירות של הרופא כלפי המטופל וכדומה. תביעת בעילת רשלנות רפואית תוגש כאשר כתוצאה מהפרת חובתו של הרופא נגרם למטופל נזק וכי קיים קשר סיבתי בין התנהלותו הלקויה של הרופא לנזק.

על התובע בתביעת רשלנות רפואית, לרבות בגין הפרת חובת הגילוי ופגיעה באוטונומיה, מוטל הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי בין התרשלות הרופאים לנזק שלו הוא טוען. במסגרת בחינת קיומו של קשר סיבתי, על בית המשפט להעריך את ההסתברות שמסירת המידע כנדרש הייתה גורמת למטופל להתנגד לביצוע הפרוצדורה הרפואית.

כדי להכריע בשאלה זו, על בית המשפט להביא בחשבון את סוג הטיפול שקיבל החולה ואת מידת חיוניותו אל מול הסיכון הטמון בו, ולהעריך את תגובתו המסתברת של החולה על פי אמות מידה של חולה סביר בנסיבות דומות ובעת שבו נדרשה הסכמת המטופל.

רשלנות רפואית בהסרת קעקוע בלייזר

התובעת, סטודנטית, ילידת 1978, ביצעה בהיותה כבת 15 שנים קעקוע על כתפה השמאלית. הקעקוע הכיל ציור של מלאך צבעוני בעל כנפיים, מסגרת בצבע שחור כשהחלק הפנימי מולא ברובו בצבעי ירוק וכחול ומעט צהוב.

עם השנים מאסה התובעת בקעקוע ובנובמבר 2003 פנתה אל רשת מרפאות פרטית העוסקת ברפואה אסתטית, בעקבות פרסום בעיתון, כדי לבחון אפשרות הסרת הקעקוע. התובעת נפגשה עם יועצת יופי אצל הנתבעת, סיכמה עמה את פרטי ועלויות הטיפולים ולאחר הנחת סטודנט של 25%, שילמה לנתבעת סך של 2,880 שקלים. בכך נכרת בין הצדדים חוזה.

התובעת טופלה כאחת לחודש או ששה שבועות, משך כ - 15 דקות בכל פעם, באמצעות מכשיר לייזר בררני בשם RUBY. שמונת הטיפולים הראשונים בוצעו על ידי רופא אחד, הטיפול התשיעי בוצע על ידי רופא שני והטיפול העשירי והאחרון בוצע על ידי רופא שלישי. הקעקוע לא הוסר בעקבות הטיפולים, אלא הפך לרקמה צלקתית בשטח של כ – 2.5 ס"מ X 3 ס"מ.

הרקמה בולטת במספר מילימטרים מעל שטח העור, בגווני כחלחל – ירקרק ולא ניתן עוד להבחין בפרטי הציור והצבעים המקוריים שלו. מעבר לתמונה שצירפה התובעת לתיק מוצגיה, הציגה את הקעקוע במהלך עדותה בפני בית המשפט. בעקבות כישלון הטיפולים הפנתה הנתבעת את התובעת לרופא נוסף, שהציע לה ניתוח דו שלבי להסרת הקעקוע אך התובעת סירבה לכך. 

אי מתן הסכמה מדעת לביצוע הטיפולים

במקרה זה קבע בית המשפט שלא הייתה הסכמה מדעת לטיפול מהטעמים הבאים:

ראשית, התובעת לא הוחתמה על טופס הסכמה קונקרטי ותואם את הטיפולים, לפני תחילת הטיפולים. במועד אחד לא ידוע ובמועד לאחר תחילת הטיפולים הוחתמה התובעת על טפסים לטיפולים אחרים לחלוטין להסרת שיער שהם לא רלוונטיים.

שנית, התובעת הוחתמה על טופס הסכמה קונקרטי ורלוונטי רק לאחר שעברה כבר כשמונה טיפולים, שעד לשלב זה, לא צלחו ולמעשה כבר כשלו ויצרו רקמה צלקתית ללא אפשרות תיקון. רק בשלב זה קיבלה התובעת הסברים לגבי הסיכויים והסיכונים, ועל אף זאת הוחתמה לפי לשון הטקסט והקשר הדברים על טופס צופה פני עתיד.

שלישית, עלה כי הנתבעת או מי מעובדיה, היו מודאגים יותר מאי החתמת התובעת על טפסים, יהיו אשר יהיו, מאשר ממילוי חובת הגילוי שלהם כלפיה. 

לפי פסיקת בית המשפט, קיום עילה שמקורה בענף משפטי אחד אינו שולל, עקרונית, קיום עילה בענף משפטי אחר. כך למשל כשמדובר בעילה נזיקית או חוזית מול עילה בגין עשיית עושר ולא במשפט וכך אף כשמדובר, כמו בעניין זה, בעילה נזיקית מול עילה חוזית. מהותית, אין כל מניעה לפסוק פיצוי על חלק מהנזק על פי דיני חוזים ועל חלקו האחר – על פי דיני הנזיקין, ובלבד שהתובע לא יפוצה מעבר לנזקו.

בסופו של דבר בית המשפט פסק פיצוי בסך 35,000 שקלים לתובעת בגין כאב וסבל ובנוסף החזר התמורה החוזית. כך שסך הכל נפסק כי הנתבעת תשלם לתובעת סך של 38,744 שקלים.

תא (ת"א) 29093/06