פסק דין בעניין הסכמה מדעת לניתוח קטקרט בעין - רשלנות רפואית

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים, בגדרה נדחתה תביעתו של המערער שייחסה לנתבעים רשלנות רפואית בניתוח קטרקט בעינו הימנית, בכך שלא הוסברו למערער כל הסיכונים הכרוכים בניתוח לרבות סכנת עיוורון. המערער שב וטוען כי לא נתן הסכמה מדעת.

האם יש לקבל את הערעור?

1. אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. מדובר במקרה בו החולה קיבל הסברים מפורטים הן ביחס למצבו, הן ביחס לצפוי בניתוח והסיכונים הטמונים בו, והן לגבי הסיכונים המיוחדים הכרוכים בו מבחינתו, עקב הטראומה שעבר בילדותו. המערער היה, כאמור, מעורה בעניינו והגיע לביקור הרופאים, דבר שלא נעשה כדרך שגרה. אף תיעוד הדברים נעשה כדבעי, וכל אלה עומדים בקני המידה שנקבעו בסעיף 13 לחוק זכויות החולה ובפסיקה הענפה בסוגיות אלה.

2. המבחן להיקף המידע שיש למסור למטופל איננו הנוהג המקובל בין הרופאים, אלא צרכיו של המטופל למידע שיאפשר לו החלטה מושכלת אם לבחור בהליך רפואי כזה או אחר: ’על הרופא מוטל למסור למטופל את כל האינפורמציה שאדם סביר היה נדרש לה כדי לגבש החלטה אם להסכים לטיפול המוצע’. המטופל האידיאלי, ללא ידע מנחה מרופא, אין בכוחו לעבד את המידע הנדרש להבנת הסכנות הכרוכות בטיפולים ובניתוחים. אולם במקרה שלפנינו הוכח כי המערער קיבל מידע זה.

לסיכום,

אין להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא. המטופל קיבל הסברים מפורטים ביחס למצבו, לניתוח ולסיכונים הטמונים בו ובשל כך הסכמתו הינה הסכמה מדעת.