פסק דין העוסק ברשלנות רפואית בניתוח לתיקון ראייה בלייזר

תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעקבות ניתוח לתיקון ראייה בלייזר (ניתוח להסרת משקפיים), ושני ניתוחי תיקון, שעברה התובעת בבית חולים "הדסה עין כרם" ובמרכז הרפואי להסרת משקפיים ולשיפור הראייה "עיניים". האם פעם נוספת מהווים ניתוחים פלסטיים עילה להגשת תביעה בגין רשלנות רפואית?

האם יש לקבל את התביעה לפיצויים?

1. הניתוח הראשון בוצע בתובעת ביום 8.5.96, והשני, בסמוך לאחר מכן, ביום 30.7.96. תביעתה של התובעת הוגשה ביום 25.8.05, תשע שנים ויותר לאחר ביצוע שני הניתוחים. מניין תקופת ההתיישנות מתחיל ביום בו נולדה עילת התביעה. יחד עם זאת, מחיל סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הסדר מיוחד מקום בו עילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל, וכאשר הנזק נתגלה באיחור.

הסדר מיוחד זה אינו מאריך את תקופת ההתיישנות, אלא קובע מחסום עליון להגשת התביעה במקום בו לא נתגלה הנזק במועד בו אירע. מחסום זה אינו רלבנטי לענייננו שכן התביעה הוגשה תוך תקופת עשר השנים שמיום ביצוע הניתוח הראשון. הסוגיה הרלבנטית לענייננו היא האם נתגלה הנזק "ביום שאירע" או שמא נתגלה באיחור. במקרה האחרון, אין תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ אלא שבע שנים ממועד התגלות הנזק.

2. עיון בראיות מעלה ברורות כי הנזק נתגלה "ביום שאירע". הדבר עולה הן מן המסמכים הרפואיים, הן מעדויות המומחים והן מעדות התובעת בעצמה. מלוא העובדות הרלבנטיות לתביעתה, לרבות באשר לרכיב הנזק, היו ידועות לתובעת מיד לאחר ביצוע שני הניתוחים הראשונים בשנת 1996, וממילא לא חל כלל "הגילוי המאוחר". תקופת ההתיישנות נסתיימה, אפוא, בשנת 2003, כשנתיים לפני הגשת כתב התביעה.

3. לטענת התובעת, ביצעה את הניתוח השלישי, לפי המלצת ד"ר לוינגר, לשם תיקון נזקי הניתוח הראשון והשני. לטענתה, גם הסכמתה לניתוח השלישי ניתנה שלא מדעת, שכן לא הוסברו לה סיכוני הניתוח, לרבות קיומו של איסור רפואי לבצעו. אילו הוסברו לה הסיכונים, הייתה נמנעת מביצועו. עוד טענה כי מצבה הורע באופן קיצוני לאחריו, כאביה גברו, ראייתה לא השתפרה, היא הפכה לרגישה לאור השמש, חשה בגירוי תמידי בעין, ועוד.

4. יש להעדיף את גרסת ד"ר לוינגר על פני גרסת התובעת, ולקבוע כי הסכמתה של התובעת לניתוח ניתנה מדעת, לאחר שניתן לה הסבר מלא ומפורט על אודות הניתוח, מהלכו, סיכוייו וסיכוניו. התובעת אישרה, למעשה, קיומה של פגישה בה ניתנו לה הסברים על הניתוח, ואף את צפייתה בסרט ההסבר. הודאה חלקית זו תומכת בגרסתו של ד"ר לוינגר. התובעת פנתה לביצוע הניתוח השלישי לאחר שביצעה שני ניתוחים קודמים לפניו, וידעה מניסיונה שלה כי כרוכים בניתוחים אלה, לצד סיכויי הצלחה, גם סיכונים.

5. תביעתה של התובעת בכל המתייחס לניתוח הראשון והשני התיישנה. באשר לניתוח השלישי, הוכח כי התובעת נתנה הסכמה מדעת לביצועו. אף לא קיים קשר סיבתי בין נזקיה של התובעת לבין הניתוח השלישי. התביעה נדחית, אפוא.

לסיכום,

התביעה לפיצויים בגין נזקי גוף נדחית. תביעתה של התובעת בכל המתייחס לניתוח הראשון והשני התיישנה. באשר לניתוח השלישי, הוכח כי התובעת נתנה הסכמה מדעת לביצועו. אף לא קיים קשר סיבתי בין נזקיה של התובעת לבין הניתוח השלישי