פסק דין העוסק ברשלנות רפואית - ניתוח להסרת גידול בבלוטת יותרת המוח

במהלך חודש ספטמבר 2004 החל התובע, יליד 1948, לסבול מבלבול ומהפרעות זיכרון. הוא פנה לבדיקה אצל נוירולוג והונחה לבצע בדיקות CT מוחי ו- MRI מוחי. בדיקות אלו הדגימו כי התובע סובל מסיבוך של גידול בהיפופיזה (בלוטת יותרת המוח).

התובע אושפז במחלקה הנוירו-כירורגית של הנתבעת, ורופאיו המטפלים תכננו לנתחו. ביום 1/10/04, לאחר שהוסבר לתובע כי אפשר שמועד הניתוח יוקדם, ניסה הוא לצאת באופן חד-צדדי מבית החולים. התובע נבלם, לאחר מאבק, על-ידי בנותיו ועל-ידי צוות בית החולים, וקיבל תרופות להרגעה. ביום 2/10/04 עבר התובע ניתוח להוצאת הגידול, זאת לאחר ששלושה רופאים חתמו על "טופס פעולה דחופה". לאחר הניתוח נותר התובע משותק בפלג גופו הימני. בדיקות CT שבוצעו לאחר הניתוח הדגימו אוטם מוחי בצד שמאל של המוח.

האם יש לקבל את התביעה?

הסכמה מדעת

1. מאחר שהטיפול הרפואי שניתן לתובע הוא ניתוח, המנוי בסעיף 1 לתוספת לחוק זכויות החולה, הייתה הסכמתו טעונה מסמך בכתב, וזאת כאמור בסעיף 14(ב) לאותו חוק. אין חולק כי התובע לא נתן את הסכמתו. האם מדובר בטיפול אשר נעשה תוך העדר הסכמה מדעת?

2. בענייננו, אף אם תחילה היה התובע נתון במצב של "סכנה חמורה", כמשמעותו בסעיף 2 לחוק זכויות החולה, שכן הרופאים תכננו לנתחו במועד קרוב, אך לא מיידי, הרי ביום 1/10/04 התדרדר מצבו עד כדי "מצב חירום רפואי", אשר הביא את הרופאים להחלטה לבצע את הניתוח לאלתר.

3. על פי סעיף 15(3) לחוק, בהינתן "נסיבות של מצב חירום רפואי" – וכאמור, אלו היו נסיבות המקרה שלפנינו - רשאי מטפל לבצע ניתוח גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל, אם "בשל נסיבות החירום, לרבות מצבו הגופני או הנפשי של המטופל, לא ניתן לקבל את הסכמתו מדעת", ובלבד שניתנה לניתוח הסכמה של שלושה רופאים (אלא אם כן נסיבות החירום אינן מאפשרות אף זאת).

האם היתה התרשלות במהלך ביצוע הניתוח?

4. מהראיות שהובאו במקרה דנן אין קושי לקבוע, כי עיקרה של הפרוצדורה הרפואית, היינו כריתת הגידול והטיפול בסיבוך הדימום, הייתה צריכה להתבצע על-ידי רופא בכיר.

5. על-פי ההלכה הפסוקה, התרשלות הפוגעת ביכולתו של התובע להוכיח את הקשר הסיבתי, כיוון שהיא עצמה מונעת את התממשות סדר הדברים הלא-רשלני, עשויה להביא להעברת הנטל לנתבע לשלול את קיומו של קשר סיבתי.

6. בענייננו, חוסר הוודאות העובדתית באשר לשאלה: "מה היה קורה אילו", נובע מהתרשלותה של המשיבה. השאלה: האם האוטם שגרם לנכות היה מתרחש גם לו בוצע הניתוח על-ידי רופא בכיר, להבדיל ממתמחה חסר מיומנות וניסיון, נותרה תחת עמימות עובדתית אך ורק בשל מחדלה של המשיבה למלא את חובתה. בנסיבות אלו שבהן נושאת המשיבה באחריות לחסר העובדתי, מוטל נטל השכנוע על כתפיה לשלול את הקשר הסיבתי שבין התרשלותה לבין הנזק.

מהו גובה הנזק?

7. במועד הניתוח היה התובע בן 56 שנים. לא מכבר מלאו לו 61 שנים. אין מחלוקת, כי נכותו הנה בשיעור של 100% בגין שיתוק מלא של פלג הגוף הימני.

8. נזק לא ממוני - בשים לב לנכותו של התובע, מהותה, גילו וקיצור תוחלת חייו, פוסק לו בגין נזק לא ממוני סך 750,000 ש"ח, בתוספת ריבית כחוק החל מיום הניתוח.

9. סיעוד ועזרה בעבר - פוסק לתובע בראש נזק זה סך 150,000 ₪.

10. סיעוד ועזרה בעתיד - התובע שוהה במוסדות שנים מספר ונראה כי אין כל כוונה או רצון להעבירו לביתו. על כן יש לחשב את הפיצוי בראש נזק זה בהנחה שהתובע יישאר מאושפז במוסד סיעודי. לפי תוחלת חייו הצפויה של התובע (198.4 חודשים) ומקדם ההיוון המתאים (156.0210) עומד סכום הפיצוי בראש נזק זה על סך - 2,262,304 ש"ח.

11. התאמת דיור וציוד - מאחר שלא הובאו ראיות אודות עלות הפתרון הראוי יפסק על דרך האומדן סך של 100,000 ש"ח.

12. הוצאות רפואיות - עבור טיפולים והתייעצויות עבורם הוצגו קבלות פוסק לתובע סך 7,000 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה ממחצית התקופה. הסכום המתקבל נכון להיום הנו 7,544 ש"ח.

13. הוצאות אפוטרופוס - סכום גלובאלי של 20,000 ש"ח.

לסיכום,

תביעת הרשלנות הרפואית התקבלה. השאלה: האם האוטם שגרם לנכות היה מתרחש גם לו בוצע הניתוח על-ידי רופא בכיר, להבדיל ממתמחה חסר מיומנות וניסיון, נותרה תחת עמימות עובדתית אך ורק בשל מחדלה של המשיבה למלא את חובתה.