רשלנות רפואית במחלת בכצ`ט, מתי תוגש תביעה?

תסמונת בכצ'ט היא מחלה אוטואימונית שהגורם לה אינו ידוע. התסמונת נפוצה באזורי אגן הים התיכון ובמזרח הרחוק והיא עלולה לגרום לאובדן ראייה הדרגתי ואף לעיוורון. המאפיין העיקרי של המחלה הוא הופעת כיבים חוזרים בפה ובאיברי המין, וכן הופעת נגעים עוריים שונים הדומים לאקנה, רגישות יתר לטראומה בעור, דלקת פרקים ודלקת קרום המוח.

אבחון המחלה עשוי להימשך בין שנה עד חמש שנים, באמצעות בדיקות מעבדה הכוללות בדיקת דם כדי לאתר אנמיה ובאמצעות ביופסיה של הכיבים. ניתן לטפל במחלת בכצ'ט ובכיבים חוזרים בדרכי העיכול באמצעות סטרואידים ובתרופות אחרות המדכאות את מערכת החיסון.

מינון תרופות שגוי לחולת בכצ'ט גרם לנזק

חולת בכצ'ט, אשר הייתה במועדים הרלוונטיים מבוטחת של קופת חולים, הגישה תביעה בעילת רשלנות רפואית. הנתבע הוא רופא מטעם הקופה, מומחה בראומטולוגיה ורפואה פנימית, אשר טיפל בתובעת עקב מחלתה ונתבעת נוספת היא רופאת המשפחה שטיפלה בתובעת בקביעות, כולל בתקופה הרלוונטית.

על פי עובדות התביעה, בסוף שנת 1999 החלה התובעת לסבול מהופעת כיבים בפה ובגניטליה, ומנגעים עוריים. היא אושפזה בבית חולים ושם אובחנה כסובלת ממחלת בכצ’ט. לאחר שטיפול תרופתי בחומרים אחרים, לא הפחית את התסמינים, ולא פתר את הבעיה, הומלץ לה, ע"י הנתבע, על טיפול בפרדניזון, וניתנה הוראה לשוב לביקורת כעבור שבוע. בהמשך להמלצתו, המשיכה התובעת להיות מטופלת בפרדניזון, במינונים שונים, עד תחילת שנת 2001, להקלת סימני מחלת הבכצ’ט.

בשנת 2001, ילדה התובעת בן ולאחר הלידה, החלה לסבול מרגישות ומכאבים בעמוד השדרה התחתון, והופנתה לבירור. במסגרת זו בוצעה לה בדיקת CT של עמוד השדרה ובהמשך בוצע מיפוי עצמות, אשר הדגים מוקדי קליטת יתר במקומות שונים. בבדיקת צפיפות עצם נמצאה ירידה משמעותית בצפיפות העצם בעמוד השדרה, וירידה בינונית בצפיפות העצם בצוואר עצמות הירך. בצילום עמוד השדרה נמצא חוסר סידן בולט בחוליות, ונצפו מספר שברי דחיסה אופייניים לשימוש ממושך בקורטיזון.

לטענת התובעת, הפגיעות נגרמו כתוצאה ישירה מרשלנות הרופאים בעת מתן הטיפול בה, המתבטאת, בין היתר, באי מתן הנחיות מתאימות, אי מתן טיפול מונע לבריחת סידן, אי עריכת מבחן צפיפות עצם במהלך הטיפול, חוסר מעקב אחר מדדים מעבדתיים והדמיה, לצורך הערכת התפתחות אוסטיאופורוזיס, הימנעות מאזהרה מפני הנזקים העלולים להיגרם במתן טיפול מסוג זה וחוסר תיאום בעבודה המשותפת ביניהם.

האם יש קשר בין היעדר מתן הטיפול המונע לבין הנזקים?

מומחה רפואי מטעם התובעת מצא שיש קשר סיבתי ישיר בין העדר מתן הטיפול המונע אוסטאופורוזיס, בעת קבלת הטיפול בפרדניזון, ובין הנזקים שנגרמו למטופלת. הנתבעים, מצדם, לא הגישו חוות דעת נגדית, לסתירת הקשר הנטען, ואף בחקירה הנגדית של המומחה מטעם התובעת, לא הצליחו לשלול את קיומו של הקשר.

כמו כן, ניתן למצוא חיזוק לקיומו של קשר כזה באישורים הרפואיים שניתנו לתובעת על ידי הנתבע, שגם בהם צוין, כי השברים בגב התחתון מקורם באוסטיאופורוזיס קשה, שנגרם על ידי שימוש ממושך בסטרואידים.

בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעים, כי המרשמים שניתנו לתובעת סופקו בכל פעם לתקופה קצרה של מספר ימים, אשר אינה מחייבת מעקב. נתון זה אינו בא לידי ביטוי בתיק הרפואי, שנוהל אצל הנתבעת. מדובר, אם כן, במקרה נוסף של העדר רשומה רפואית.

מכיוון שהנתבעים לא הציגו ראיות אחרות לביסוס טענתם זו, קבע בית המשפט כי יש לקבל את עמדת המומחה, שהמינונים שניתנו היו גבוהים וממושכים דיים, כדי לחייב מעקב כלפי התובעת. בנוסף בית המשפט קיבל את הטענה שדווקא בגלל הידע המועט של רופאי משפחה באשר לחולי בכצ’ט המקבלים סטרואידים, הייתה מוטלת חובה על הנתבעת לקבל ייעוץ מראומטולוג לפני מתן הטיפול לתובעת ובמהלכו.

בית המשפט קבע כי רשלנותה של הנתבעת באה לידי ביטוי בכך שלמרות שסברה שמעקב אצל ראומטולוג הוא חיוני, היא לא פעלה כראוי בנושא המעקבים, וזאת, בין היתר, בכך שלא התנתה בכך את המשך הטיפול, ואף לא התייעצה בעצמה עם ראומטולוג.

עם זאת, הגיע בית המשפט למסקנה, שלתובעת אשם תורם מסוים בכל הנוגע לאי קיומו של מעקב מתאים אצל ראומטולוג וכתוצאה מכך, אי ביצוע בדיקות הכרחיות וקבלת טיפול מונע נדרש. זאת משום, שלמרות מה שנאמר לה היא לא עשתה את שנדרש. בסופו של דבר פסק בית המשפט פיצויים לתובעת בסך של 478,000 שקלים, בגין הפסדי השתכרות בעבר ובעתיד, עזרת הזולת בעתיד ונזק לא ממוני.