פסק דין בעניין אי ביצוע בדיקת קולונסקופה - רשלנות באבחון סרטן המעי הגס

תא (ת"א) 1098/04 ‏ ‏ אדוארד צ’ירגייב נ’ ד"ר אנטה פרוטס

• אבחון רשלני של סרטן המעי הגס
• חישוב סיכויי החלמה
• חישוב שיעור הפיצוי בהתאם לקיטון בשיעור אחוז ההחלמה

עובדות המקרה:

המנוחה שהיא ילידת שנת 1972, נפטרה ביום 7.10.03 ממחלת הסרטן במעי הגס. התובעים טוענים כי הנתבעים אחרו באיבחון המחלה, בשל טיפול בלתי סביר במנוחה. לטענתם, לו היתה המחלה מאובחנת במועד מוקדם יותר, היו גדלים סיכויי ההשרדות של המנוחה. למעשה, השאלה אשר נידונה בבית המשפט הייתה - האם איחור באבחון סרטן המעי הגס הביא לפטירת התובעת?

עובדות המקרה בהרחבה:

המנוחה סבלה מתופעות של דימום רקטלי ועצירות במשך כחודש ימים. ביום 17.4.00, פנתה המנוחה לנתבעת (דר. פרוטס), והתלוננה על כך כי היא סובלת מעצירות עם דם טרי במשך החודש האחרון לפני הביקור אצל הרופאה. המנוחה נבדקה על ידי הדר. פרוטס, באמצעות מקלות דגימה מפי הטבעת, שלא העלתה דם טרי. למנוחה ניתן טיפול שכלל דיאטה של אכילת מזון עשיר בסיבים ושימוש בנרות.

ביום 1.5.00 פנתה המנוחה פעם נוספת למרפאה של הנתבעת 2 (קופת החולים). היא נבדקה על ידי רופאה אחרת – דר. איליושין. במועד זה חזרה המנוחה על התלונות שהיו לה בביקור הקודם, ואף התלוננה על טנזמוס וכאב בטן. דר. איליושין הפנתה את המנוחה לבדיקות מעבדה.

מבדיקות המעבדה עלה כי רמת ההמוגלובין של המנוחה במועד הבדיקות היתה 11.6. זוהי רמה נמוכה מהנורמה אך במעט. יחד עם זאת, תוצאות בדיקת המעבדה לא נמסרו באופן מסודר לאף אחד מהרופאים המטפלים בקופת החולים – לא לדר. פרוטס אשר שמה היה רשום על גבי טופס הבדיקות, ולא לדר. איליושין ששלחה את המנוחה לביצוען.

בהמשך פנתה המנוחה מספר פעמים למרפאת קופת חולים עם תלונות על כאבי ראש. קיימת מחלוקת האם בביקורים אלה היא ציינה את התופעות של העצירות, הדמם וכאבי הבטן. דר. צביאלי שבדק את המנוחה לא רשם תלונות כאלה, והעיד כי הוא רושם "לפרטי פרטים" את מה שנאמר לו על ידי פציינטים.

ביום 3.8.00 נבדקה המנוחה פעם נוספת על ידי דר. איליושין. גם בפעם זאת היא פנתה לבדיקה בתלונה על כאבי ראש. לא ברור האם המנוחה התלוננה על נושא בעיות העיכול, אם כי דר. איליושין רשמה לה תרופה של "לקסדין" שהיא תרופה שנועדה למניעת עצירות.
ביום 8.8.00 מבוצעות למנוחה בדיקות דם נוספות. רמת ההמוגלובין שלה ירדה באותו מועד לרמה של 11.2. לא ברור מי הפנה את המנוחה לביצוע בדיקות אלה.

ביום 12.11.00 פנתה המנוחה פעם נוספת לקופת חולים. היא נבדקה על ידי דר. מרינה רסקינד, אשר הפנתה אותה לבדיקה אצל גסטרו-אנטרולוג. ביום 11.12.00 בוצעה למנוחה בדיקת קולונוסקופיה, שבה התגלה אצלה גידול חוסם בגובה 15 ס"מ מפי הטבעת. בדיקה פתולוגית העלתה כי מדובר בגידול סרטני.

המנוחה אושפזה ביום 20.12.00 ונותחה ביום 24.12.00. הסרטן אובחן בדרגת התמיינות בינונית בשלב 2C, אולם מאחר שנמצא גוש גרורתי בעומק אונת הכבד השמאלית, המחלה דורגה בשלב D.

המנוחה התחילה לקבל טיפול כימותרפי. היא גם עברה ניתוח נוסף ביום 3.6.01, בו נכרתה אונת הכבד השמאלית. לאחר הניתוח היא קבלה טיפולים כימותרפיים נוספים, אך למרות זאת המשיכה המחלה להתפשט במהירות, נתגלו גרורות בריאות ובמוח. המנוחה טופלה בהקרנות למוח, ובסופו של דבר היא נפטרה כאמור ביום 7.10.03.

האם חל איחור רשלני באיבחון המחלה?

בית המשפט פסק כי התובעים הוכיחו כי דר. איליושין התרשלה כאשר היא לא שלחה את המנוחה לבדיקת קולונוסקופיה בביקורה הראשון אצלה, ביום 1.5.00. מסקנה זו עלתה מעדותו של פרופ’ מרימסקי מטעם התובעים. הוא העיד כי בשנת 2000, אם אשה מתלוננת על דימום רקטאלי שחוזר על עצמו "אז הצורך לבצע בדיקת קולונוסקופיה ברור מאוד... הקולונסקופיה צריכה להילקח בחשבון בשלב מוקדם מאוד של התלונה"

המסקנה של האמור לעיל הוא כי על פי עדויות שני הרופאים המומחים, הרי בהתאם לידע הרפואי שהיה קיים בשנת 2000, אשה – גם בגילה הצעיר של המנוחה, אשר התלוננה מספר פעמים על תופעות של דמם רקטאלי ועצירות, צריכה היתה לקבל הפנייה לבדיקת קולונוסקופיה. טיפול אחר איננו טיפול תקין.

מה המשמעות האיחור באבחון?

בית המשפט החליט כי יש להבחין בין הגרורות שהתגלו אצל המנוחה בריאות, שהיו גרורות מיקרוסקופיות, לבין הגרורה בכבד. באשר לגרורות בריאות – בית המשפט סבר כי לא ניתן לקבוע כמימצא כי גרורות אלה היו קיימות כבר במועד בו פנתה המנוחה לראשונה לקופת חולים. בית המשפט קבע כי הוכח שבמועדי הביקורים הראשונים של המנוחה בקופת חולים, היתה לה גרורה בכבד. יחד עם זאת, לא הוכח כי במועדים אלה היו לה גרורות נוספות בריאות או באיברים אחרים.

מה היו סיכויי ההחלמה של המנוחה?

לאור חוות הדעת שהוצגו בפני בית המשפט החליט בית המשפט כי אם היתה המחלה מתגלה כאשר למנוחה היתה גרורה אחת בלבד – בכבד, היו סיכויי ההחלמה שלה בשיעור 30%. מנגד, סיכויי ההחלמה של המנוחה בשלב בו התגלתה המחלה בפועל היו כ-5% ולפיכך- האיחור באבחון גרם להפחתת סיכויי ההחלמה ב-25%.

כיצד יחושב הפיצוי?

חישוב פיצויים צריך להיות מחושב אם כן לפי החמרת הסיכון של המנוחה למות בשיעור של 25%.

גובה הפיצויים שנפסקו:

פיצוי בגין נזקי השנים האבודות של התובעת – 1,069,491 ₪
פיצוי בגין שרותי אם ורעיה- 600,000 ש"ח
פיצוי בגין כאב וסבל- 400,000 ש"ח
פיצוי בגין נזק לא ממוני – קיצור תוחלת חיים- 400,000 ש"ח
סה"כ 2,469,491
מהם זכאים התובעים ל-25% בלבד שכן האיחור באבחון גרם להפחתת סיכויי ההחלמה ב-25%