תסמונת גולדנהר רשלנות רפואית, מתי תוגש תביעה?
תסמונת גולדנהר היא פגם מולד נדיר, המאופיינת בחוסר התפתחות סימטרית של הפנים ופגיעה בשמיעה. ניתן לתקן את הליקוי באמצעות ניתוח, לצורך שיקום אסתטי ושחזור האפרכסת, וכן כדי לשקם את השמיעה.
תסמונת גולדנהר הידועה גם בשם Oculo Auriculo Vertebral Syndrome (OAVS), כוללת טווח רחב של מומי פנים ומוח, הנובעים בעיקר מליקוי התפתחותי של הקשתות הברנכיליות הראשונות. התסמונת מאופיינת על ידי טווח הפגיעה המבנית באזור הפנים של הנולד, בדרך כלל בצד אחד עם מומים באזור האפרכסת ובאוזן הפנימית, בעיניים, באף, בשפה וכן גידולי עור לאורך הלחיים בין האפרכסת לקצה הפה.
המום מלווה ברוב המקרים בחסימה של תעלת האוזן וירידה בשמיעה, וניתן לתקן אותו באמצעות ניתוח, לצורך שיקום אסתטי ושחזור אפרכסת, וכן כדי לשקם את השמיעה. עם זאת, היכולת לאתר את מאפייני התסמונת באמצעות בדיקות אולטרה סאונד שנויה במחלוקת בין מומחים בתחום, בעוד שמחוות דעת אחת עולה שבדיקת אולטרה סאונד היא הכלי העיקרי להתחקות אחר התסמונת והסימנים המחשידים לקיומה ברחם, וחוות דעת אחרת גורסת שאבחון התסמונת באמצעות מכשיר האולטרה סאונד אינו עומד במבחן המעשה.
אי ביצוע סריקת פנים בבדיקת אולטרסאונד
תביעת רשלנות רפואית בעילה של הולדה בעוולה, הוגשה עקב לידתו של התובע יליד 1996, המאובחן כלוקה בתסמונת גולדנהר, שבאה לידי ביטוי בסדרת ליקויים גופניים. התביעה הוגשה נגד הרופא שביצע לאם סקירת מערכות בשליש השני להריונה. בית המשפט נדרש להכריע האם תסמונת גולדנהר נגרמה בגין רשלנות רפואית בהריון והאם התובע זכאי לפיצויים.
על פי עובדות התביעה, באוקטובר 1996, נולד התובע בלידה רגילה. לאחר לידתו אובחן שהוא סובל מתסמונת גנטית המכונה תסמונת גולדנהר, אשר באה לידי ביטוי בסדרת מומים במבנה הגולגולת, המוח והפנים. בדיקת CT מוח שנערכה לתובע לאחר לידתו נמצאה תקינה פרט לממצא אקסטריטוריאלי בקו האמצע הנראה כ - Midline Limpoma ופורש במסגרת מכתב השחרור המחלקה לטיפול מיוחד ביילוד כ"וריאנט נורמלי". אקו לב - נמצא מבנה לב תקין. אולטרה סאונד של הכליות נמצא במבנה תקין פרט להרחבה קלה של אגן הכליה השמאלי.
התובע עבר מספר ניתוחים וטיפולים, ונמצא במעקב במרפאות עיניים, כירורגיה פלסטית, שיניים, א.א.ג, נוירוכירורגיה, ומכון שמיעה. הוא הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור 100% לצמיתות, על רקע פגיעותיו המולדות.
לטענת התביעה, היה זה הריונה השני של האם, ילידת 1974, ללא רקע גנטי או סיכון מיילדותי. מהלך ההיריון היה תקין. במסגרת מעקב ההיריון שבוצע לאם, היא הופנתה על ידי רופא מטעם קופת חולים לביצוע שלוש בדיקות אולטרה סאונד: הראשונה נערכה בשבוע ה- 10, השנייה בשבוע ה- 22 והשלישית בשבוע ה- 30 להיריון.
מדו"ח הבדיקה השנייה עלה שבמסגרתה נערכה סקירה אנטומית לעובר ונצפו הגולגולת, הקיבה, הכליות, עמוד השדרה, מבנה הבטן, כיס השתן, הלב, והאנטומיה המוחית. עוד מפורטים בדו"ח הביומטריה העוברית והפרופיל הביופיזיקלי. התובעים טענו כי בשל התרשלותם של הנתבעים לא אותרה התסמונת שממנה הוא סובל בבדיקת האולטרה סאונד שנערכה לאם בהריונה, ועל כן נולד במומו.
האם נגרם נזק ראייתי באי תיעוד בדיקת האולטרסאונד?
לטענת התביעה, אי תיעודה של בדיקת האולטרה סאונד באמצעות הקלטתה גרמה נזק ראייתי. לדבריו, בהיעדר הקלטה הרשומה הרפואית היא חלקית בלבד ואינה מאפשרת להתחקות אחר ההתרחשויות ולקבל את מירב המידע אודות מהלך הבדיקה. בהיעדרה נמנעה ממנו היכולת להוכיח בנקל את שצריך היה לאתר בבדיקה שבוצעה.
משמעה של טענת הנזק הראייתי היא העברתו של נטל ההוכחה אל כתפי הנתבע, להוכיח את שיכול היה להתברר מן התיעוד החסר. הנטל יועבר במצב שבו יוכיח התובע התרשלות הנתבע בעריכת הרשומות הרפואיות, שמירתן או אופן רישומן. כדי להוכיח זאת, על התובע להציג ראיות שלפיהן אי הקלטת הבדיקות מהווה סטייה מן הסטנדרט הסביר.
במקרה זה נפסק כי ראיות כאלו לא הוצגו. טענת התובע כי היה להקליט את הבדיקה אינה מגובה בחוות הדעת של המומחה מטעמו, אשר לא נדרש כלל לעניין. כן לא הוגשו ראיות אחרות שיש בהן כדי ללמד כי רופא סביר היה מקליט בדיקותיו בשנת 1996. מומחה מטעם הנתבעים העיד שבשנת 1996 לא היה נהוג להקליט את הבדיקה, למרות שטכנולוגית ניתן היה לעשות כן. לדבריו מדובר בטכנולוגיה יקרה שבזמנו לא הייתה מקובלת. אמנם היו מקומות בעולם בהם הבדיקות הוקלטו, אולם הדבר נעשה שם לצרכי מחקר בלבד.
האם אי ביצוע סריקת הפנים מהווה התרשלות?
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ומומחים מטעמם, סבר בית המשפט כי טענת התובע בדבר החובה לצפות בליפומה מתבססת על הרחבת סריקת המוח. ואולם, לא נמצא בעדות המומחה הסבר מספק כיצד הוא הסיק שהבדיקה הורחבה באופן שאפשר לצפות בליפומה.
בחוות דעתו מציין המומחה שהצפייה בחלל המכונה ספקטום פלוצידום מעידה שמישור הסריקה היה אכן נוח לגילוי פתולוגיות אפשריות, אך במהלך עדותו לא ידע להסביר באיזה מישור מדובר, ולא תמך טענותיו באסמכתאות או שרטוטים כלשהן. לא הוסבר באיזה חתך ניתן לצפות בספקטרום פלוצידום, והאם ומדוע אינו ניתן לאיתור במסגרת החתך העילי.
בית המשפט קבע כי לא די בעצם ציון האיברים שאין הבודק נדרש לאתרם כדי לקבוע שביצע בדיקה מורחבת, להבדיל מרגילה. כדי לקבוע התרשלותו של הנתבע היה על התובע להוכיח שסריקת המוח בוצעה באופן ובחתך שהבודק לא יכול היה שלא להבחין בליפומה, אשר כבר הייתה קיימת אז, ובגודל שניתן לאבחון באמצעות מכשיר האולטרסאונד. בנסיבות אלו נפסק כי אי ביצוע סריקת הפנים בבדיקה אינה מהווה התרשלות.
000834/02