רשלנות רפואית של אחות, אחיות, איך ניתן לקבל פיצויים?
אחות מוסמכת עוסקת בתחום הסיעוד, כחלק מהצוות הרפואי בקופות חולים, במרפאות פרטיות ובבתי חולים. מקצוע זה נחשב לפרא רפואי, כלומר הוא נלווה למתן טיפול רפואי אישי, והוא בעל בסיס תיאורטי מדעי, אך העוסקים בו אינם בעלי הכשרה והסמכה של רופא.
הכשרת אחיות נעשית בבתי ספר ייעודיים ומשך הכשרתן משתנה בהתאם להתמחויות. מהותו של תפקידן הוא מתן סיוע לחולה הן בצד הפיזי והרפואי והן בצד הנפשי, ובמוסדות רפואיים האחיות והרופאים עובדים במקביל לצורך ריפוי החולה, בהתאם למחלקה שבה הוא מאושפז ולהתמחות.
אחיות עוסקות בין היתר בתחומים הבאים: מתן תרופות לחולה על פי מרשם רופא, חבישת פצעים, הכנת חולים לקראת הליכים רפואיים, מתן סיוע בניתוחים, הליכים כירורגיים ולידות, פירוש מידע על החולה, ניטור מצבו במהלך האשפוז, קבלת החלטות קריטיות לגבי פעילויות נחוצות, שיתוף פעולה עם רופאים ומומחים, פיקוח על עובדי בריאות אחרים, ניהול מחקרים ועוד.
באילו מקרים תוגש תביעת פיצויים נגד אחות?
תביעת בגין רשלנות רפואית נגד אחות בקופת חולים או בבית חולים, תוגש כאשר נגרם למטופל נזק ממשי כתוצאה מהפרת חובתה כלפי החולה או עקב חריגה מסמכותה בקבלת החלטות רפואיות. לדוגמה: מתן מינון שגוי או סוג לא נכון של תרופות שרשם הרופא, היעדר פיקוח על החולה המאושפז בבית חולים, עיכוב בקבלת חולה לחדר מיון ועוד.
רשלנות רפואית של אחות, לא תיבדק על ידי בית המשפט באופן דומה לתביעת רשלנות רפואית של רופא, שהוא בעל אחריות רחבה ומשמעותית יותר ומוטלת עליו חובת זהירות מוגברת, אלא באמצעות בחינת האחות הסבירה. כלומר בית המשפט בוחן כיצד אחות מן המניין הייתה פועלת במצב דומה לזה שבו פעלה האחות הרשלנית.
במקרה שנמצא כי האחות לא נקטה באמצעים סבירים, יש להוכיח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לחולה לבין התנהגותה, באמצעות חוות דעת של מומחים רפואיים, הצגת הרשומה הרפואית וראיות נוספות. אם נמצא כי האחות פעלה ברשלנות, התובע יהיה זכאי לתשלום פיצויים על פי חומרת הנזק.
רשלנות רפואית של אחות בהזלפת טיפות עיניים
תביעה בעילת רשלנות רפואית הוגשה נגד אחות במוסד רפואי, בטענה כי הזליפה טיפות עיניים ברשלנות לחולה אשר עבר ניתוח קטרקט בעינו השמאלית, דבר אשר הוביל לניתוח בהול וגרם בסופו של דבר לעיוורון.
על פי כתב התביעה, המנוח שהה במוסד רפואי, לצורך שיקום לאחר שבר של עצם הירך. עוד קודם לכן, עבר ניתוח קטרקט בעינו השמאלית. במהלך חודש מאי 2010, בשעה שהאחות הנתבעת הזליפה לו טיפות עיניים, בחוסר זהירות, היא שרטה את עינו השמאלית, הופיע אודם רב המלווה בכאבים.
לאור מצב העין, החליטה הרופאה על העברת החולה לבית החולים, שם בוצע לו ניתוח בעינו השמאלית ובמהלכו הוצא תוכן העין. כך שהחולה איבד את ראייתו בעין שמאל לצמיתות, ובכך למעשה, איבד את מאור עיניו, שכן אין הוא ראה בעין ימין כבר משנת 2004.
הנתבעות כפרו בטענות התובע בכלל, ולעניין הרשלנות בפרט. לטענתן, הטיפול שניתן למנוח היה ללא כל דופי ובהתאם לאמות המידה המקובלות. הוסיפו הנתבעות וטענו כי אין קשר סיבתי בין מצבו של המנוח, לבין פעולת טפטוף טיפות העיניים לעינו, שכן הנזק שנגרם למנוח נובע מגילו וממצבו הרפואי הקודם ללא קשר לאירוע נשוא התביעה.
האם האחות הפרה את חובת הזהירות?
סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין קובעים את יסודותיה של עוולת הרשלנות והם: חובת זהירות, התרשלות וגרימת נזק. סעיף 36 קובע את היסוד הראשון שלפיו, האחריות לרשלנות מותנית בכך, כי על המזיק תוטל חובה כלפי הניזוק שלא להתרשל כלפיו. החובה כללית ומוטלת כלפי כל אדם, "כל אימת שאדם סביר צריך היה באותן נסיבות לראות מראש שהם עלולים, במהלכם הרגיל של דברים להיפגע ממעשה או ממחדל".
חובת הזהירות המושגית רואה במבחן הציפיות את התשובה לקיום חובת הזהירות ומשיבה לשאלה, האם ביחס לסיכון מסוים קיימת חובת זהירות מושגית. חובת הזהירות הקונקרטית משיבה לשאלה, האם בנסיבות המקרה הקונקרטי וביחס לניזוק מסוים קיימת חובת זהירות.
באשר לחובת הזהירות המושגית קיימת הבחנה לעניין סוגי המזיקים שאליהם משתייך המזיק לבין סוגי הנזקים אליהם משתייך הניזוק והאם קיימים ביניהם יחסי "רעות", לעניין סוג הפעילות שהתרחשה ולעניין סוגי הנזקים שנגרמו לניזוק ובאשר לחובה הקונקרטית ההבחנה היא לעניין הפעילות המסוימת והנזק הספציפי שנגרם.
במסגרת חובת הזהירות המושגית הבחינה מופשטת ועוסקת בקטגוריה של מזיקים, ניזוקים, נזקים ופעולות מזיקות. במסגרת חובת הזהירות הקונקרטית, הבחינה נעשית על יסוד עובדות המקרה הנדון, על פי מבחן הציפיות ובנסיבות המקרה הספציפי.
יסוד ההתרשלות מבוסס על עקרון הסבירות, אשר שואל באלו אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הניזוק, בהתאם לאמצעים שהיה מטפל סביר נוקט בנסיבות העניין. השיקולים בקביעת החובה רבים ומגוונים ויש להיזהר מקביעת התרשלות, מקום שבו נעשתה טעות בשיקול דעת וזאת, כדי להימנע "מאפקט צינון" והרתעת יתר. מאידך יש להדגיש כי החולה מפקיד את גופו בידי המטפל ויש לו ציפייה מוצדקת שזה יעשה כל שביכולתו כדי למנוע תקלה או פגיעה כתוצאה מהטיפול.
בית המשפט: האחות פעלה על פי הסטנדרט המקובל
לאחר שמיעת טענות הצדדים השתכנע בית המשפט כי פעולותיה של האחות, כפי שהעידה בחקירתה, מלמדות, כי על אף שלא הודרכה כיצד להזליף טיפות עיניים, היא ביצעה זאת בהתאם לנורמות הרפואיות המקובלות. לא רק זאת, אלא שמומחה בית המשפט הבהיר כי ניתוח הקטרקט נעשה בחלק העליון של העין. כלומר, גם אם היה מגע בין האחות לבין עינו של המנוח, הסיכוי למגע בחלק שבו בוצע הניתוח קטן מאוד.
התובע לא הוכיח שהנתבעת חרגה מסטנדרט הזהירות המצופה ממנה. הוכח שהנתבעת נקטה, בנסיבות המקרה, בפרוצדורה המקובלת שהייתה ננקטת על ידי האחות הסבירה, הן מבחינת פעולת ההזלפה כפי שתוארה והודגמה על ידי מומחה בית המשפט, הן מבחינת ידיעתה על עברו הרפואי של המנוח כפי שעלה מחקירתה, הן מבחינת פעולותיה לאחר קרות האירוע- קריאה לממונים אליה ומילוי דו"ח אירוע.
בית המשפט ער לסמיכות הזמנים בין הזלפת טיפות העיניים לבין הנזק שנגרם למנוח, אשר היא לכשעצמה, מרמזת על אפשרות קיומו של קשר בין זה לבין זה. אולם, אין די בכך כדי להצביע על הקשר הסיבתי, שכן קיימם נתונים רבים המצביעים על המסקנה ההפוכה, למשל, גילו של המנוח, גורמי הסיכון, סמיכות הזמנים לניתוח קטרקט והעובדה שיומיים לפני כן הוסרו התפרים מעינו.
בסופו של דבר קבע בית המשפט כי יש לדחות את התביעה, מאחר שהוכח שהנתבעת נקטה, בנסיבות המקרה, בפרוצדורה המקובלת שהייתה ננקטת על ידי האחות הסבירה, הן מבחינת פעולת ההזלפה כפי שתוארה והודגמה על ידי מומחה בית המשפט, הן מבחינת ידיעתה על עברו הרפואי של המנוח כפי שעלה מחקירתה, הן מבחינת פעולותיה לאחר קרות האירוע- קריאה לממונים אליה ומילוי דו"ח אירוע.