אובדן כושר השתכרות, חישוב פיצויים בגין רשלנות רפואית

בתביעה בגין רשלנות רפואית, נדרש התובע להוכיח כי הפרת חובת הזהירות על ידי הרופא או הצוות הרפואי שטיפל בו גרמה לו נזק. כדי לקבל פיצויים בגין רשלנות רפואית, נדרש התובע להוכיח שקיים קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לו ובין התנהגות הנתבע, וכי הנזק לא היה נגרם לולא המטפל לא היה נוהג כפי שנהג.

פקודת הנזיקין מגדירה נזק כאובדן חיים, אובדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם טוב, או חיסור מהם, וכל אובדן או חיסור אחרים. המונח המשפטי של נזק בעל משמעות רחבה ביותר וכוללת כל הפסד מוחשי, פיזי ולא פיזי, ממוני ולא ממוני, כולל שלילת נוחות גופנית, כאב וסבל נפשי ועוד.

בעת קביעת הפיצויים, בתביעה בגין רשלנות רפואית בית המשפט לוקח בחשבון את ראשי הנזק הבאים: פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות, הוצאות על טיפול, פיצוי בגין כאב וסבל, קיצור תוחלת החיים, פגיעה בזכות של החולה לאוטונומיה ועוד רכיבים על פי נסיבות המקרה.  

אובדן כושר השתכרות בהווה ובעתיד 

פיצויים בגין הפסד השתכרות בתביעה בגין רשלנות רפואית כוללים בדרך כלל שני מרכיבים: פיצוי בעד אובדן השתכרות בפועל ופיצוי בגין אובדן כושר השתכרות. פיצוי זה מביא בחשבון את הפגיעה בכושר ההשתכרות של הנפגע כתוצאה מעוולת הרשלנות. על כן, אם אדם נפגע כתוצאה מרשלנות ואינו יכול עוד להמשיך בעבודתו, יפסוק לו בית המשפט פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות.

כושר השתכרות בא לידי ביטוי בהשתכרות בפועל, או שיונח שיבוא לידי ביטוי בעתיד בהשתכרות בפועל, גורר אחריו במקרה של פגיעה בו פיצוי בגין אובדן כושר השתכרות, ואולם פגיעה בכושר השתכרות שאינו מוחשי אינה עשויה להצמיח תשלום פיצויים. 

החזרת מצב הנפגע לקדמותו

תובע המוכיח כי הפסיד שכר או הכנסה לא יצא ידי חובתו, כל עוד לא הוכיח כי הפסד זה נבע מהפסד כושרו להשתכר. התשתית הרעיונית המונחת בבסיסו של מתן פיצוי כספי לנפגע בגין אובדן כושר השתכרות. מטרתם של דיני הנזיקין להחזיר מצב הנפגע לקדמותו, כלומר להעמיד את הנפגע ככל האפשר במצב שבו היה לפני האירוע המזכה אותו בפיצויים עד כמה שניתן.

הגישה שלפיה קובעים את ערכה של ההשתכרות שהניזוק היה עשוי להפיק בעתיד לולא האירוע המזיק מתחשבת בנתוניו האישיים, ברצונו ובכוונותיו. לשם קבלת פיצוי יש להצביע על קיומו של סיכוי שאינו היפותטי בלבד כי הניזוק היה משתכר בעתיד לולא האירוע המזיק, וכי האירוע המזיק פגע בסיכוי זה. 

בפסיקת בית המשפט גובשו שלוש דרכים לקביעת פיצוי בגין הפסד השתכרות בעתיד, שבית המשפט יכול לבחור מבניהן בהתאם לנסיבות המקרה: האחת, הדרך הקונבנציונלית של קביעת ההפסד הצפוי החודשי או השנתי של הנפגע, והכפלתו באורך תקופת העבודה שנותרה לו. השנייה, כושר ההשתכרות ייקבע לפי שיעור הנכות הפונקציונלית. והשלישית, פסיקת סכום גלובלי - דרך זו היא אינטואיטיבית, ובניגוד לשתי קודמותיה אינה נזקקת לחישובים אריתמטיים הנערכים בדרך אקטוארית למרות שגם היא מעוגנת בחישוב.