פסק דין העוסק בהעדר הסכמה והעדר רשומה רפואית - ניתוח לטיפול באגודל קופץ

תא 98 / 124 נורית כהן נ’ ד"ר יצחק נקים

• "אגודל קופץ"
• הכשרה נדרשת למנתח
• חובה לערוך רשומות רפואיות
• חוק זכויות החולה
• הסכמה מדעת
• חובת הרופא למסור למטופל מידע אודות הטיפול
• חתימה על טופס הסכמה לטיפול
• קשר סיבתי בין אי מתן הסברים מספקים לבין נזק

עובדות המקרה:

התובעת פנתה לטיפול רפואי עקב תחושות שחשה בכף ידה הימנית והופנתה למומחה בתחום, אורטופד בהכשרתו המקצועית (הנתבע), אשר קבע כי כחלק מהטיפול בסימפטומים אותם מציגה התובעת יש לנתח את כף ידה. לאחר הניתוח חלה הטבה במצב התובעת אך עם חלוף הזמן התלוננה התובעת על תופעה של "אגודל קופץ". בבדיקה שנערכה מאוחר יותר התברר כי יש לבצע ניתוח נוסף שאותו עברה, דבר אשר גרם לתופעות רעד כללי בכף ידה. מבדיקות מאוחרות יותר הוברר כי במהלך הניתוח הראשון נחתך עצב באופן שאינו בר-שיקום בכף ידה ויש צורך בניתוח נוסף לתיקון הטעות.

התובעת תבעה את הנתבעים בגין רשלנות רפואית, שכן לטענתה לא היה מקום לבצע בה את הניתוח לאור המימצאים הפתולוגיים, הניתוח בוצע על-ידי הנתבע למרות היעדר הסכמה כמומחה בתחום, לא נוהלו רשומות רפואיות כנדרש, התובעת לא נתנה הסכמה מדעת לטיפול שכן לא הובהרו לה טיב הטיפול ותוצאותיו האפשריות, לא הועמדו בפניה חלופות טיפוליות וטכניקה לקויה גרמה לנזק.

האם יש חובה חוקית כי מנתח יהיה מומחה בתחום כלשהו?

לעניין היעדר הסכמה נקבע כי אין חובה חוקית שהמנתח יהיה מומחה בתחום כלשהו אלא בעל ניסיון בביצוע ניתוחים וטיפולים דוגמת אלה הרלוונטיים לעניין. במקרה המתואר נפסק כי עקב ניסיונו העשיר של הנתבע כאורטופד ולאור הכשרתו המקצועית והתמחותו הספציפית, הוא מוסמך לבצע ניתוחים דוגמת הניתוח שבוצע.

מה מקור החובה על הרופא לעריכת רשומות רפואיות?

סעיף 17 לחוק זכויות החולה, מטיל על המטפל חובה לתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית.

על אילו מקרים חל חוק זכויות החולה?

החוק חוקק בשנת 1996 ואינו חל רטרואקטיבית. למרות זאת, עקרון חובת ביצוע הרישומים הרפואיים הוכר בפסיקה עוד טרם חקיקת החוק.

מה המשמעות המשפטית של אי עריכת רשומות רפואיות?

עקב חשיבותן הרבה של הרשומות הרפואיות אי עריכתן מהווה מחדל רשלני העלול לגרום לתובעת נזק ראייתי שאינו ניתן לתיקון. להיעדר רישום רפואי כנדרש ישנה חשיבות ראייתית אשר יש בה כדי להעביר אל הנתבע את נטל השכנוע ביחס לכל טענה הסומכת על הרישום שלא נערך וביחס להפרכתה של מסקנת הרשלנות.

מהו היקף נטל הראיה המועבר אל הנתבע במצב בו לא נערכו רשומות רפואיות?

היקף הנטל המועבר אל הנתבע נתחם על-פי היקפו של הנזק הראייתי שנגרם, ואם החסר הראייתי שולל מהתובע את האפשרות להוכיח את יסודות העוולה כולם אזי עשוי חסר זה להעביר לנתבע את מלוא מיתחם הנטל, ואילו כאשר הפגם ברישום ממוקד בעניין בודד, יהיה מקום להעביר את הנטל אך לאותו עניין נקודתי.

מה המקור הנורמטיבי לזכות להחליט אם לקבל טיפול רפואי ואיזה טיפול לקבל?

לפי פסיקת בית המשפט זכותו של אדם על גופו וחירותו לקבל החלטות באשר לגופו מחייבות את הרופא ואת בית החולים לקבל את הסכמתו מדעת של החולה הן ביחס לכל טיפול שנעשה בו בעבר והן ביחס לכל טיפול שייעשה בו בעתיד. זכות זו מהווה ביטוי לאוטונומיה של הרצון הפרטי של אדם ומבטאת את כבודו כאדם.

מהי דוקטרינת ה"הסכמה מדעת"?

דוקטרינת ההסכמה מדעת מחייבת את הרופא למסור למטופל מידע לצורך קבלת הסכמתו לביצוע טיפול.

מה היקף המידע שמחוייב הרופא למסור למטופל?

המבחן למידע שחובה למסור למטופל אינו הנוהג המקובל בקרב הרופאים אלא מדובר במבחן אובייקטיבי. על הרופא מוטל למסור את כל המידע שאדם סביר היה מייחס לו חשיבות בהחלטתו אם להסכים לטיפול המוצע. מידע זה כולל פרטים הולמים על מצבו של החולה, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור.

מקום בו קיימת בחירה בין שני טיפולים ואין מרחפת סכנת מוות כתוצאה מן הבחירה, חובה על הרופא לגרום לכך שהחולה יהיה מודע מראש ובאופן מלא למשמעות בחירתו, שאם לא כן אין בהסכמתו, אפילו ניתנה, אלא גילוי חיצוני של הסכמה ולא עדות על בחירה חופשית.

האם חתימת החולה על טופס הסכמה לטיפול מהווה בהכרח הסכמה מדעת?

חתימת החולה על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של הסכמה מדעת

כיצד ניתן לבסס קשר סיבתי בין אי מתן הסברים מספקים מצד הרופא לבין הנזק שנגרם למטופל?

במצב כזה יש להעריך את ההסתברות שמסירת המידע כנדרש הייתה גורמת לתובעת להתנגד לביצוע הניתוח. לשם כך יש לבחון את סוג הטיפול שקיבלה התובעת, את מידת חיוניותו ולהעריך את תגובתה המסתברת של התובעת על-פי אמות - מידה של חולה סביר בנסיבות דומות.