פסק דין בגין רשלנות רפואית באבחון סרטן השד - איחור בביצוע ממוגרפיה

תא 99 / 73253 סולגניק נילי נ’ קופ"ח כללית-ההסתדרות הכללית
• רשלנות בהפניה לבדיקת ממוגרפיה
• איחור בביצוע בדיקת ממוגרפיה לתובעת ואבחון מאוחר של גוש ממאיר
• כריתת שד מלאה בעקבות אבחון מאוחר של גידול ממאיר
• אי הפניה לבדיקת ממוגרפיה
• פיצויים בגין אבחון מאוחר של סרטן שד
עובדות המקרה:
התביעה הינה רשלנות רפואית של בית חולים "מאיר" בכפר סבא, בשל איחור בביצוע בדיקת ממוגרפיה לתובעת בגינו לא אובחן מבעוד מועד גוש ממאיר בשדה השמאלי, ולא בוצעה כריתה של הגוש. כתוצאה מכך, כאשר אובחן הגוש באיחור, הסתבר כי מדובר בגידול ממאיר בשלבים מתקדמים, התובעת נאלצה לעבור כריתת שד מלאה עם כריתה של בלוטות הלימפה ונותרה עם נכות המגבילה אותה בתפקודה.
ההיסטוריה הרפואית של התובעת:
1. מסוף שנות השמונים היתה התובעת במעקב רפואי בבית חולים "מאיר" ועברה באופן סדיר בדיקת שדיים ידנית מדי כל 6 חודשים. הבדיקות הידניות העלו ממצאים המתאימים למסטופתיה דו-צדדית ונמוש גוש בשעה 12 (רביע עליון מרכזי) בשד שמאל.
עד לבדיקה שהתקיימה ביום 14.11.93 לא חל כל שינוי במצבה. בנוסף לבדיקות אלה, עברה התובעת בדיקות ניקור (FNA) של השדיים, ביום 29.10.90 וביום 18.11.90 שלא הראו ממאירות.
2. בהיות התובעת בת 47 החלה לבצע גם בדיקות ממוגרפיה. בדיקה ראשונה נערכה ביום 13.10.87, לאחריה בצעה בדיקות נוספות בתאריכים: 29.11.89, 13.10.91, 18.11.92. בממוגרפיות דווח על גוש אקוגני שפיר בקוטר 20 מ"מ ברביע המרכזי העליון בשד שמאל, שלא השתנה בגודלו ובאופיו הרנטגני. זהו הגוש שאובחן גם בבדיקות הידניות. עד שנת 1993 בצעה התובעת 4 בדיקות ממוגרפיה, תחילה בתדירות של אחת לשנתיים והחל מ - 10/91 בצעה בדיקת ממוגרפיה אחת לשנה.
3. ביום 14.11.93 נבדקה פעם נוספת בבית חולים "מאיר". נמצאו גושים ציסטיים בשתי השדיים. הוזמנה ממוגרפיה עדכנית והתובעת נשלחה לבצע בדיקת ניקור.
4. ביום 30.1.94 חזרה התובעת לבית חולים "מאיר" עם תוצאות בדיקת ה- FNA שהעלתה קיומה של רקמת שומן בלבד. התובעת הוזמנה לביקורת כעבור 6 חודשים.
5. ביום 7.8.94 שבה התובעת לביקורת בבית חולים "מאיר". בכרטיסה הרפואי נרשם: "אותם ממצאים, ללא גושים חשודים". התובעת זומנה לבקורת נוספת כעבור 6 חודשים.
6. ביום 12.2.95 נבדקה שוב במרפאה הכירורגית בבית החולים "מאיר". לא נמושו גושים חשודים והיא הוזמנה לביקורת כעבור 6 חודשים נוספים, עם בדיקת ממוגרפיה עדכנית.
7. בדיקת הממוגרפיה הבאה, בוצעה ביום 7.8.95 ובה נמצאו, בנוסף לגוש המוכר מן העבר, גם הסתיידויות עדינות רבות ומפוזרות על פני כ-4 ס"מ ברביע המרכזי התחתון בשד שמאל.
8. לאור הממצאים החדשים בוצע לתובעת ביום 13.8.95 ניתוח במהלכו נכרתה הרקמה המסויידת בגודל 9 ס"מ. הרקמה נשלחה לבדיקה פתולוגית. נמצאו בה אזורים של סרטן בלתי חודרני מסוג DUCTAL CARCINOMA IN SITU (גידול לא חודרני של בלוטות החלב), ושני מוקדים של סרטן חודרני INVASIVE DUCT CARCINOMA (גידול חודרני של צינורות החלב) כ"א בקוטר 9 מ"מ.
9. לאור הממצא ההיסטולוגי הוחלט על כריתת שד, וביום 31.8.95 עברה התובעת כריתת שד עם דיסקציה (בתירה) של בית השחי, בה הוצאו חלק מבלוטות הלימפה של בית השחי. הדו"ח ההיסטולוגי של הניתוח מלמד כי בשד שנכרת לא נמצאו מוקדי ממאירות נוספים, כל הבלוטות שהוצאו היו גם כן נקיות מגידולים והגוש המוכר ברביע העליון של השד השמאלי היה שפיר (פיברואדנומה). לאחר הניתוח הופנתה התובעת למעקב אונקולוגי סדיר וקבלה טיפול משלים על ידי טמוקסיפן.
10. התובעת פיתחה מספר אירועים של אריזיפלס (שושנה) בזרוע השמאלית ובכתפיים, בגינה אושפזה בשנים 1996 ו-2000. התובעת נמצאת בטיפול אנטיביוטי קבוע למניעת הישנות השושנה.
האם התרשלה הנתבעת בטיפול הרפואי שנתנה לתובעת, בכך שהפסיקה את ביצוע הממוגרפיה השנתית, ובמשך שנה ו-9 חודשים לא הפנתה את התובעת לבצע בדיקת ממוגרפיה?
פרופ’ קוטן, המומחה מטעם בית המשפט, הסכים עם עמדתה של פרופ’ תמר פרץ (המומחית מטעם התביעה) וקבע בחוות דעתו: "אין חולק על כך, שלנוכח גורמי הסיכון שהיו קיימים אצל התובעת (הימצאותם של גושים ושל ממצאים מסטופטיים בשני השדיים, צורך בניקורים לציטולוגיה, נטילת טיפול הורמוני חליפי) היה מן הראוי שלא להתייחס למקרה שלה כאל מקרה של CREENING שגרתי, כמקובל באוכלוסיה הכללית הרגילה, (ואשר לגביה ההמלצה היא לבצע ממוגרפיה שגרתית רק מדי שנתיים), אלא להפנותה לממוגרפיה מדי שנה, כפי שנעשה עד שנת 1993".
בהקשר זה נקבע כי אי הפניית התובעת לביצוע בדיקת ממוגרפיה תוך שנה ממועד ביצוע הממוגרפיה ביום 30.11.93, חרף העובדה שבטווח זמן זה התקיימו 2 בדיקות בקורת בבית חולים "מאיר", ביום 30.1.94 ו- 7.8.94, היוותה טיפול רשלני בתובעת, וסטיה מסטנדרט הזהירות הסביר שנדרש במקרה זה.
האם נגרם לתובעת נזק כתוצאה מאי ביצוע ממוגרפיה במועד מוקדם יותר, לאחר שנה מן הבדיקה שנעשתה ביום 30.11.93?
למעשה, יש לשאול אם היתה נעשית לתובעת בדיקת ממוגרפיה בחודש 11/94 לערך, ומחלתה היתה מתגלית, האם הטיפול שהיתה מקבלת היה אותו הטיפול שקבלה בחודש 8/95. כלומר: האם היתה מבוצעת כריתת שד מלאה או שמא ניתן היה להסתפק בכריתה חלקית בלבד, ואם היתה נעשית בתירת בית השחי וכריתת בלוטות הלימפה?
לאור חוות דעת המומחים נפסק כי התובעת הוכיחה, לפי מאזן ההסתברות המוטל עליה במשפט אזרחי, כי לו בוצעה לה בדיקת ממוגרפיה ב-11/94, ומחלתה היתה מתגלית, הרי שלאור קצב ההתפתחות האיטי של מחלתה, סביר יותר להניח כי זו לא היתה כוללת עדיין מרכיב חודרני או שהיתה כוללת מרכיב חודרני מינימלי, ועל כן ניתן היה להסתפק בכריתת שד (מלאה או חלקית) ללא צורך בבתירת בית השחי.
האם מתקיים קשר סיבתי בין התרשלות הנתבעת לבין הנזק שנגרם לתובעת?
נפסק כי כתוצאה מהתרשלותה של הנתבעת כלפי התובעת, בכך שלא שלחה אותה לבצוע בדיקת ממוגרפיה בחודש 11/94, נגרם לתובעת נזק בשל אי אבחון מחלתה בשלב מוקדם יותר, בו הגידול לא היה חודרני או שהגידול החודרני היה מינימלי, וכתוצאה מכך נזקקה לניתוח הכולל כריתת שד מלאה ובתירת בית השחי והוצאת בלוטות הלימפה.
במה מתבטא הנזק שנגרם לתובעת עקב הגילוי המאוחר?
נזקה של התובעת בא לידי ביטוי בשלילת האפשרות שהיתה צריכה להיות מוצגת לה, לבחור בין כריתת שד מלאה לבין כריתה חלקית, אילו אובחנה מחלתה בחודש 11/94.
לפי מומחה בית המשפט:
"ללא ספק זכותה של החולה מה רצונה לעשות. לטעמי, גם ב-95 היה צריך לדון איתה לגבי כריתה חלקית. אפשר היה לנסות ולבצע כריתה חלקית אם היא היתה עומדת על דעתה לא להפסיד את כל השד"
רכיב נוסף של הנזק הינו הצורך שהתהווה בבתירת בית השחי, על השלכותיו. כתוצאה מבתירת בית השחי והוצאת בלוטות הלימפה, התובעת סבלה מבצקות חוזרות בזרוע וביד שמאל, וכל שריטה קלה בגפה גורמת לזיהום. התובעת סבלה מאירועים חוזרים של אריזיפלס (שושנה), בגינם היא נמצאת בטיפול אנטיביוטי קבוע, לצרכי מניעה. צריכת האנטיביוטיקה על בסיס קבוע גורמת לה לזיהומים פטרייתיים בעור, בנרתיק ומדלקות חוזרות בדרכי השתן.
בנוסף, ההשלכה העיקרית של הוצאת בלוטות הלימפה באה לידי ביטוי בכאבים עזים באיזור בית השחי, המקרינים לאורך היד והזרוע ואשר גורמים לה, לטענתה להגבלה בתנועות הכתף והיד. פעולות פשוטות שעשתה בעבר, כמו: הרמת סירים, סלים, בישול, שטיפת כלים, גיהוץ ותלית כביסה, הפכו לטענתה בלתי אפשריים.
בגין מה הפיצויים שנתבעים ע"י התובעת?
הפיצויים הינם עבור כאב, הפסדי השתכרות, עזרת צד ג’ והוצאות.
מהם הפיצויים שנפסקו לתובעת?
(1) פגיעה בכושר ההשתכרות 25,000 ש”ח.
(2) עזרת צד ג’ 25,000 ש”ח.
(3) היזקקות לאוכל מוכן 5,000 ש”ח.
(3) החזר הוצאות וטיפולים הומאופטיים 42,000 ש”ח
(4) כאב וסבל 100,000 ש”ח
סה"כ 197,000 ש”ח.
לסיכום
התובעת הוכיחה כי הנתבעת התרשלה בטיפול הרפואי שנתנה לתובעת, התרשלות אשר באה לידי ביטוי באי הפניית התובעת לביצוע בדיקת ממוגרפיה שנה לאחר הבדיקה הקודמת. האיחור גרם להחמרת מחלתה, לצורך בכריתת שד מלאה תוך אבדן האופציה לשקול כריתה חלקית ולבתירת בית השחי והוצאת בלוטות הלימפה, שגרמו לתובעת לסבל ולנכות ולפיכך נפסקו לתובעת פיצויים על סך 197,000 ש"ח.