רשלנות רפואית מחלת כליות, מתי ניתן לקבל פיצויים?

מחלות כליה הן מגוון מחלות אשר פוגעות בתפקוד הכליה, כאשר חומרי פסולת מצטברים בגוף, מאזן הנוזלים והמלחים משתבש, ונוצר חוסר בהורמונים שמייצרת הכליה. הכליות עלולות להיפגע מגורמים רבים בתוך הכליה או מחוצה לה והמחלה עלולה להיות מסוכנת, על כן קיימת חשיבות רבה לאבחון מוקדם ומתן טיפול יעיל.

מחלות כליה עלולות להתפתח עקב סיבות שונות כגון: סוכרת, לחץ דם גבוה, זיהומים, נזקי תרופות, פגיעה בהספקת הדם לכליה, מחלות מבניות ותורשתיות של הכליה עצמה וחסימות באיברים שנמצאים מתחת לכליה. תפקוד הכליה מאובחן באמצעות בדיקה של רמת הקריאטינין בדם ובדיקת שתן למיקרואלבומין ועוד. במקרים קשים נדרש טיפול בדיאליזה או השתלת כליה.

רשלנות רפואית במחלת כליות יכולה לבוא לידי ביטוי באבחון שגוי או מאוחר, אשר מוביל לטיפול שלא ניתן במועד והסתבכות המחלה. או עקב מתן טיפול שאינו מתאים, חוסר מעקב אחר החולה ועוד. תביעה בעילת רשלנות רפואית תוגש כאשר נמצא קשר סיבתי בין התנהלות לקויה של הצוות הרפואי לבין הנזק שנגרם לחולה.

רשלנות רפואית באבחון מחלת כליות

במרץ 1995 פנה התובע למרפאת קופת חולים, זאת לאחר שחש כאבים במותן שמאל. לאחר שנבדק, הופנה התובע על ידי הרופא המטפל, אל מכון רפואי לצורך ביצוע בדיקת אולטרסאונד. בבדיקה אובחן הידרונפרוזיס קל בכליה השמאלית, התרחבות אגן הכליה עקב חסימה בזרימה חופשית של שתן מן הכליה.

בבדיקה לא הודגם השופכן ולא נראו אבנים, והומלץ לבצע בדיקת IVP פיאלוגרפיה תוך ורידית, המהווה צילום רנטגן של הכליות ודרכי השתן לאחר הזרקה תוך ורידית של חומר המכיל יוד, אשר מופרש על ידי הכליות וכך ניתן לבחון את תפקודן. התובע פנה לחדר מיון אורולוגי בבית חולים, שם נמצאו רגישות במותן שמאל ועקבות דם בשתן, התובע אובחן כסובל מעווית בכליה השמאלית ושוחרר תוך המלצה לבצע בדיקת IVP שתוסדר דרך הרופא המטפל, וכן הוא הוזמן לחזור למרפאה האורולוגית לאחר ביצוע הבדיקה.

בהמשך הופנה התובע לביצוע בדיקת IVP שבה נמצא כי אורך הכליה השמאלית הוא כ- 16 ס"מ. הכליה השמאלית אובחנה ככליה לבנה. עוד נמצא, כי השלפוחית בעלת דפנות חלקים והתרוקנות השתן תקינה, כאשר בדיקה זו היא אחת מנתוני הבסיס לטענת הרשלנות. התובע לא חזר על התלונות בדבר כאבים באזור הכליות, עד ליוני 95, עת שפנה לחדר המיון כשהוא מתלונן על חום גבוה ובחילות שהחלו, לדבריו, באותו היום. לאחר בדיקה קלינית ובדיקות מעבדה שבה נמצא ערך קריאטינין של 2.5.

התובע שוחרר תוך המלצה להישאר במעקב של הרופא המטפל ולשוב לחדר המיון במקרה של החמרה במצבו. כמו כן, הומלץ לבדוק את תפקוד הכליות. גם ממצא זה הוא מנתוני הבסיס לתביעה. ביולי 95, במכתב ההפניה למרפאה האורולוגית, נרשם כי התובע מתלונן על כאבים באזור הגב והפרעה במתן שתן זה מספר חודשים ובפיאלוגרפיה תוך ורידית קיימת נפרוליתיאזיס.

התובע שב והתלונן על כאבים באזור הכליה השמאלית בפני הרופא. והוא הפנה אותו לנפרולוג בבית החולים. במכתב ההפניה ציין את ממצאי בדיקת ה-IVP. בבדיקת האולטרה סאונד נמצאו סימני הידרונפרוזיס קלים בכליה השמאלית, ערך הקריאטינין היה 2.5. הרופא ציין במכתב ההפניה לאורולוג כי התובע התלונן על כאבים באזור הכליה השמאלית במשך מספר שבועות, כן צוינו ממצאי הבדיקות שנערכו לתובע.

ביולי נבדק התובע על ידי נפרולוג, אשר שם לב להידרונפרוזיס והמליץ על בדיקת אורולוג. במרפאה האורולוגית, נרשמו הממצאים שנתגלו עד כה ונשקלו אפשרויות לבצוע מיפוי כליות, צילום בטן ריק ובדיקה רטרוגרדית. בהמשך נערכה לתובע בדיקת מיפוי כליות במכון לרפואה גרעינית בבית החולים. ממצאי הבדיקה הצביעו על כליה שמאלית קטנה, שתרומתה 25% מסך התפקוד הכלייתי, כאשר ישנו קושי להעריך את הניקוז הכלייתי שלה לאור תפקודה הירוד. תרומת הכליה הימנית 75% מסך כל התפקוד, והיא נמצאה מתנקזת היטב.

בספטמבר ביקר התובע אצל אורולוג אשר המליץ על צילום רטרוגרדי של הכליות דרך קטטר המוחדר לשלפוחית. ולאחר מכן נבדק התובע שוב במרפאה האורולוגית, ושוב נרשמו האבחנה של הידרונפרוזיס והצורך בבדיקה רטרוגרדית. בהמשך הרישום הרפואי צוין, כי התובע פנה באופן פרטי בתחילת חודש דצמבר 95 לנפרולוג שערך מספר בדיקות, והתובע אושפז במחלקה האורולוגית, שם נערכו לו בדיקות IVP ואולטרה סאונד, שבהן נתגלו הממצאים הבאים: הכליה השמאלית אובחנה ככליה לבנה, ללא מעבר חומר ניגוד לשופכן, הידרונפרוזיס של הכליה השמאלית. כן נמצא שערך הקריאטינין עולה, מבלי שידועה הסיבה לכך.

בינואר 96 נערכה לתובע אנדופיילוטומיה, אך למרות זאת לא הושג שיפור בתפקוד הכליה. ממצאי מיפוי כליות חוזר הראה כי הכליה השמאלית תורמת 23% מסך התפקוד הכלייתי, ולא ברור מהו מקור החסימה. לטענת התובע, הנזק שנגרם לכלייתו השמאלית השפיע על התפקוד הכולל של כליותיו. לשיטתו, נזק זה הוא תוצאה ישירה של מעשי ומחדלי הנתבעים.

האם מדובר במקרה של רשלנות רפואית?

החלטות ופעולות הרופאים צריכות להיות מבוססות על הנורמות המקובלות בעולם הרפואה באותה עת. במקרה זה, כעולה מחוות דעת המומחים, רופאי הנתבעים התרשלו בכך שלא דאגו לניקוז נוזל השתן אשר הצטבר באגן הכליה. מצבו של התובע חייב פעולה דחופה של ניקוז נוזל השתן, אשר הצטבר כתוצאה מאותה חסימה, פעולה אשר בוצעה בו רק בחודש דצמבר.

על הרופא המטפל להפנות את החולה למומחה רפואי, כל אימת שהמצב הנידון הוא מעבר לתחום יכולתו, ידיעתו או מיומנותו, ואל לו לעכב את הטיפול בחולה. הרופא המטפל, כמי שמצבו הכללי של התובע היה בפניו, צריך היה לבצע מעקב אחר תוצאות הבדיקה וליידע את הרופאים המומחים בתחום האורולוגיה והנפרולוגיה אודות מחלותיו העיקריות של התובע, ובמיוחד מחלת הסוכרת.

סבירות פעולותיהם של הרופאים נבחנת על פי אמות מידה אובייקטיביות נורמטיביות, ועל כן יתכנו מקרים שבהם הפרקטיקה לא תעלה בקנה אחד עם סטנדרט ההתנהגות הנדרש. אכן, קיומה של פרקטיקה רפואית מקובלת היא פרמטר חשוב בבחינת סטנדרט ההתנהגות הראוי, אך אין היא הפרמטר היחיד.

בית המשפט פסק כי הנתבעים אחראים לנזקו של התובע בשיעור של 80%, כאשר אשמו התורם של התובע מגיע ל- 20%. בסופו של דבר חייב בית המשפט את הנתבעים לפצות את התובע בסך של 760,000 שקלים כולל: 450,000 שקלים בגין כאב וסבל, 100,000 שקלים בגין אובדן השתכרות, 150,000 שקלים עבור עזרה לעבר ולעתיד, 50,000 שקלים בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד וסך של 10,000 שקלים עבור הוצאות רפואיות.

001026/98